שמואל ברק- גבעת ארנון - חלק ב'

15/11/2017
שמואל ברק- גבעת ארנון - חלק ב' (הגדל)

עוד תטעי כרמים

כשהחלטתי סופית שזהו מקומי ושאני אכן עושה את המקום הזה לביתי הקבוע ידעתי שזה יגיע יחד עם חקלאות. השיבה לאדמות אבותינו, למקומות בהם התרחשו סיפורי התנ"ך, גרמה לי להבין שאני רוצה להתחבר לאדמה הזו, להקשיב לה ולהיות קשוב אליה. התייעצתי עם אגרונום המומחה בכרמים והוא אמר לי שכדי לדעת איזה זן הכי יצליח פה צריך לנסות את מירב האופציות השונות. כך, ביום בהיר, התחלנו לטעת שורות שורות של גפנים מחמישה זנים שונים. חלפו עונות השנה ושוב הגיע זמן בציר הענבים. את אחד מהמבנים הראשונים של הגבעה שיפצתי ובניתי בתוכו יקב עם כל מה שדרוש, והתחלנו לעשות יין בוטיק מקומי.

הגת הקדומה

משנה לשנה הגדלנו את מספר הבקבוקים, היקב והעבודה השוטפת בכרם החלו להיות מרכז התעסוקה שלי. בכל עונת בציר מגיעים מתנדבים, חברים ובני משפחה לעזור. לפני כמה שנים בני הצעיר שם לב שעל הדרך המובילה מהכרם ליקב ישנה צפיפות עשבייה משונה, הוא קרא לי ויחד ניגשנו לראות מדוע במקום הזה יש ריבוי עשבים. חפרנו קצת ואט אט החל להיחשף בפנינו מבנה מרובע חצוב בסלע, בשלב זה התחלתי להבין מה רואות עיניי. בדיוק באמצע הדרך בין הכרם ליקב מצאנו גת קדומה בה ייצרו יין בעבר. לאחר מכן, הסתבר שהגת הזו מתוארכת לפי פרופ' אדם זרטל ז"ל לתקופת הברזל, שזוהי תקופת ההתנחלות בארץ ישראל בזמן יהושע. בכל יום כשאני פוסע בדרך אל היקב אני רואה את החיבור בין החקלאות העכשווית והקדומה באותה הנקודה ממש.

פינוי פיצוי

בשנת 2000 התקבל ביום בהיר צו פינוי לגבעה 866, אך הבעיה הייתה שלא היה מקום כזה. פחדנו שבטעות התבלבלו במנהל האזרחי ויפנו אותנו, חשבנו כיצד נינצל מצרה זו והחלטנו להקים מקום שכזה. המשאית שהייתה מרכז הגבעה שלנו לא נסעה כבר זמן רב וקראנו לאהוביה טבנקין מעין חרוד שיבוא ויפעיל את יכולותיו וכישוריו במכונאות רכב. ואכן, לאחר כמה שעות הוא הצליח להניע את המשאית ויחד עם עוד מכולה שתרם לנו תושב מאיתמר הגענו לגבעה 866. ביום בהיר הקמנו עוד נקודת התיישבות. שהינו שם כמה ימים ואז הגיע יום הפינוי עם סיקור תקשורתי נרחב מימין ומשמאל, מישראל ומהאו"ם. לדעת כולם היה פינוי ואנו שבנו לגבעת ארנון בשמחה ובששון עם שלל כתבות מחמיאות על מתנחלים שמבינים מה מקומם.

גבעת ארנון

כמו בקיבוץ קטן, לכל החלטה יש משמעות ציבורית וכל שאלה עולה לדיון, וכך הגיע זמן ההצבעה על שם המקום. אמנם נקראנו בפי כל גבעה 777, אך חיפשנו שם עם משמעות שייצג אותנו ואת הייחודיות שלנו במקום הזה. התקבצנו בערב חורפי באחד מהקרוואנים וכל אחד רשם על פתק את הרעיון שלו. היו מגוון הצעות אך ההחלטה הייתה ששם המקום ייקרא מעתה "גבעת ארנון". האותיות א' ו-ר' הן לזכרו של אריה אורלנדו הי"ד שהגן בחייו על המקום ו"נון" משום שקברו של אביו של יהושע מזוהה עם קבר עתיק הנמצא בכפר הסמוך אלינו ששמו "חרבת ינון". השילוב בין ההיסטוריה של המקום מתקופת האבות, יחד עם חבלי הלידה של 777 הפכו יחד לשם של גבעת ארנון.

ט"ו בשבט הגיע

חברינו מ"אוהל ארץ ישראל" ותנועת חי"ל היו קיבוצניקים שייסדו את 777 והמשיכו לשמור על קשר. הם הקפידו להגיע לביקורים, ובכל שנה בחג האילנות היו מגיעים רוב חברי הגרעין לנטוע עצים בגבעת ארנון. דוד כנעני היה מגיע עם טנדר מלא בעצי פרי מכל הסוגים, פרץ הרליך מתל עדשים לימד אותנו את רזי ההרכבות בגפנים וכך הציל מאובדן את הכרמים שנטענו והיו שהביאו מאות פקעות של פרחים יפיפיים. בכל הזדמנות כזו היו מביאים רעיונות לשדרוגים בחקלאות ורעיונות יצירתיים לפיתוחים שונים מחקלאי עמק יזרעאל הוותיקים למתיישבי השומרון החלוצים הטריים.

חצי גבעה

כשכל התושבים מסתכמים במעט משפחות ומעט רווקים, כל ההתנהלות חייבת להישמר בפרופורציה נכונה, על אש נמוכה. פעמים רבות נאלצו הזוגות הצעירים להישאר לשמור על הגבעה ולא לנסוע להורים או למעט התאווררות במקום אחר. עם התקרב חג הפסח המתח הורגש באוויר, מי יישאר ומי ייסע? בשנים הראשונות החלטנו כולנו להישאר ולחגוג יחד את הסדר, בניגון משולב של חילוניים ודתיים, מרוקאים ואשכנזים שרנו את כל הפיוטים והניגונים אל תוך השקט של הלילה והחיבור היה מדהים. לאחר אחד מהחורפים הקשים שבהם סבלנו מסופות שלגים וניתוק ממושך של חשמל ומים אחת מהמשפחות "ירדה" להתגורר ביישוב. היה זה משבר רציני והבנו עד כמה לכל משפחה, לכל אחד ואחת יש משמעות בחיזוק או פירוק המקום.

שלום עכשיו

פעמים רבות קבוצות של ערבים, מלווים בארגוני שמאל, היו מגיעות לתחתית הגבעה ומוסקות שם את עצי הזית שלהם. אנו, חברי הגבעה, היינו יורדים לשוחח איתם ולהראות להם ש"המפלצת מההר" לא גדולה כל כך. פיתחנו שיחות ודיונים תחת עצי הזית ובאחת מהפעמים נודע לנו שלא אחר מאשר הרב פרומן ז"ל, יחד עם כמה מחבריו כמו מאיר שלו ו-א.ב יהושוע, הגיעו למסיק זיתים יחד עם ערביי הכפר חרבת ינון השכן. התכוננו לרדת לפגוש אותם, אך בדיוק באותו הזמן התקבלה קריאה מצה"ל על ערבים שעולים לכיוון הגבעה מאזור אחר ונאלצנו לפנות לענייני ביטחון. לעיתים, היו מגיעים גם חברי ארגון "שלום עכשיו" ומסתכלים בחשדנות על התקדמות הבנייה והכרמים אך תמיד התקבלו במאור פנים, כוס קפה מהבילה ורוח טובה של אנשי המקום.

מתחברים לשורשים

אחד מהעקרונות החשובים שנקבעו בתחילת הדרך היה ההקשבה לסביבה שלנו והחיבור לאקולוגיה. כל שביל שנפרץ, בית שנבנה וכרם שניטע תוכנן כך שלא יפגע בסביבה. את כל החוקים איגדנו בתחילה בתקנון שנועד להביע בצורה מסודרת לאן אנו שואפים וכיצד אנו רוצים שייראה המקום בעוד מספר רב של שנים. החיבור לטבע כולל גידולים אורגניים בלבד, בתים מצופים בעץ או באבן, כך שהם משתלבים בנוף ובאווירה. בשנים האחרונות התרחבו הגידולים החקלאיים בגבעה ומלבד הכרמים ליין ולמיץ ענבים התחילו מספר חקלאים לגדל גם פרחי אדמוניות לייצוא לחו"ל, גידולי ירקות אורגניים, עדרי הצאן והבקר מתרבים והחיבור לטבע ולחקלאות ממשיך להיות מרכזי בכל שלב.

כאיילות השדה

לפני מספר שנים פנתה אלי נערה צעירה בשם תירא-אל כהן וביקשה להקים בגבעה כפר לסטודנטיות שלומדות באוניברסיטאות קרובות כמו אריאל, מכללת אורות ועוד ורוצות לשלב לימודים אקדמיים עם חיבור לטבע ולקהילה. את הרעיון היא אימצה מעמותת "איילים" שפועלים בנגב ובגליל אך לא הייתה עמותה שהסכימה לפתוח דבר שכזה בשומרון. תירא-אל הרימה את הכפפה ופתחה אצלנו את הכפר הראשון עם סטודנטיות שקיבלו מלגה בעבור שעות התנדבות. הרעיון פרס כנפיים והיום ישנה עמותה המפעילה מספר כפרי סטודנטים בסגנון הזה - עמותת "קדמה". פרויקט מבורך זה חיבר את הסטודנטיות הצעירות לתושבי הרכס וגבעת ארנון ובמשך השנים השתקעו ובחרו לבנות פה את ביתן מספר בוגרות של הכפר.

על קו הרכס

על רכס איתמר ישנן מספר נקודות התיישבות אשר לכל אחת מהן יש אופי, סגנון וצורת התיישבות ייחודית לה, אחת הנוטה לחסידות חב"ד, נוספת לברסלב, חוות משפחתיות של חקלאות אורגנית ועוד. גבעת ארנון היא המסכמת את הרכס לכיוון מזרח. לאורך השנים עלו תהיות ומחלוקות רבות האם נכון וכדאי להיות חלק מוניציפלי מהיישוב איתמר שבו נמצאים כל השירותים הקהילתיים, חברתיים וטכניים או להיות עצמאיים ולעמוד על הרגליים כיישוב בפני עצמו. לפני כשנתיים התחלנו במהלך מול מועצה אזורית שומרון ולאחרונה זכינו לקבל אישור של יישוב עצמאי. אנחנו עדיין קשורים בחבל הטבור ליישוב איתמר, אך אנו מקווים לגדילה והתפתחות עצמאית של היישוב – גבעת ארנון 777.

 

 

 

 

 

עבור לתוכן העמוד