יפה המבורגר - צופים

9/08/2017
יפה המבורגר - צופים (הגדל)

 

היישוב צופים, הנמצא במערב השומרון, לקראת השרון וגוש דן, טומן בחובו סיפור על מרקם עדין בין קהילתיות דתית ותורנית לקהילה חילונית עירונית, מעורבת ותוססת. המייסדים שגדלו על ערכי בני עקיבא הפכו גבעה שוממת ליישוב עירוני שרק הולך ומתפתח. בחרנו להביא השבוע את סיפורה של יפה המבורגר ומשפחתה, שהיו בין שתי המשפחות הראשונות בצופים וגרות בו עד היום.

תורה ועבודה

נולדתי למשפחה דתית אמריקאית טיפוסית, ההורים שלי היו ציוניים מאוד והמשפחה שלי הובילה את הקהילה סביב סניף תנועת בני עקיבא העולמית שפעלה אצלנו. סבתא שלי ניהלה את הסניף וגדלתי מוקפת במושגים כמו "תורה ועבודה", "ארץ ישראל לעם ישראל" וחשיבות יישוב הארץ. כשהייתי בת חמש וחצי עלתה משפחתי לישראל והתיישבנו בכפר הרא"ה, גדלתי בכפר עם קהילה דתית-ציונית חמה ותומכת וכאשר הגעתי לשירות לאומי היה לי ברור שאהיה קומונרית בבני עקיבא ואמשיך את דרך משפחתי. לאחר כמה שנים הציעו לי חברים להכיר חבר משותף שלהם והבטיחו כי הוא בדיוק בשבילי ויחד נצעד הלאה עם ערכים משותפים של בניית הארץ ופיתוחה. הם צדקו.

זו לא בדיחה

בשנות הנישואים הראשונות גרנו בפתח תקווה, שוקי למד תורה בכולל ואני השלמתי את התואר שלי באוניברסיטת בר אילן. ערב אחד שוקי חזר עם פנים מחויכות וסיפר לי שהגיעו נציגים מ'אמנה' להציע הקמה של גרעין התיישבות חדש. כשהוא דיבר הייתה בת צחוק על פניו ואילו כששמעתי את דבריו, עיכלתי לרגע ועניתי לו: "מה השאלה?", הרי ברור שאנחנו מצטרפים. כזו אני, לוקחת חלומות והופכת למציאות, להגשמה, הרי גדלתי בבני עקיבא.

חוק זה חוק

במשך שנה נפגשנו, שלוש עשרה משפחות של חברי הגרעין הראשוני. הגיעו זוגות ומשפחות מכפר סבא, רעננה, והיה ברור שהכיוון הוא יישוב תורני אבל בסגנון עירוני ומסודר, החוק הראשון שלנו היה שהולכים לפי החוק. לא הייתה לנו שום כוונה להקים את היישוב במקום שעלול לגרום לבעיות. הלכנו לפי הספר ו'אמנה' היו שם אתנו לאורך כל הדרך. בשנת 1987 החלטנו לקחת את הגרעין צעד קדימה ועשינו שבת קהילה ביישוב קדומים שהיה כבר יישוב ותיק. רצינו לראות כיצד פועל יישוב קהילתי, רובנו היינו עירוניים והחוויה של שבת ביישוב קהילתי ועוד בשומרון הייתה מרתקת. במהלך השבת פגשנו כמה ממקימי קדומים והם סיפרו לנו על ההקמה והקשיים, מתוך הסיפורים התחזקנו והחלטנו שאנחנו רוצים להתיישב. ביום ראשון לאחר מכן נפגשנו עם נציגי 'אמנה' וביקשנו שימצאו לנו שטח ליישוב. אנשי 'אמנה' ראו שאנחנו רציניים וביום שישי כבר באותו שבוע ארגנו הסעה שתעבור בין שלוש נקודות שונות שהיו אופציה עבורנו.

שלט על גבעה

זה היה יום שישי של קיץ ואנחנו, כמו בטיול שנתי, עלינו על אוטובוס, חבורת צעירים מלאי אידיאלים וחלומות והלכנו לראות את האופציות השונות. ארגנו קצת אוכל לפיקניק משותף ונסענו לכיוון מודיעין, המקום הראשון והשני שהראו לנו היו איפה שהיום עומדים היישובים בית אריה ועופרים, החברים לא התלהבו מהמיקום ונסענו ללב השומרון לראות את האופציה השלישית של 'אמנה', איפה שעומד היום היישוב רבבה. המיקום היה נהדר ובלי בעיות משפטיות על השטח, אך הדרך ליישוב כללה מעבר בשטח בעייתי ואנו בצער רב ויתרנו על האופציה הזו. בפעם הבאה שהתכנסנו לחשיבה משותפת הגיעו שלושה מהחברים עם אור בעניים ורעיון למקום יישוב. הם סיפרו על גבעה במערב השומרון שיש לה נוף קסום ואוויר צלול כיין. שאלנו איך קוראים למקום - והם ענו יחד" "צופים". בהתלהבות רבה הלכנו לראות את המקום המדובר והגענו לגבעה חשופה שעליה יש שלט "צופים" ושום דבר נוסף.

 

 

 

שטח פרטי

חזרנו לאמנה עם הרעיון וההצעה למקום יישוב והם לא ששו למשמע הדברים, הם טענו כי מעולם לא עמדו במצב בו יישוב קם על אדמות פרטיות. עם קצת לחץ הם לקחו את הפרויקט והחליטו לעזור לנו. היזם שהאדמות שייכות לו נקרא יהודה לזרוביץ', עורך דין מפתח תקווה. ניגשנו אליו מלאי תפילות שיעתר לבקשתנו. יהודה לא רק נעתר אלא שמח מאוד והתלהב שסוף סוף יגורו באדמות שרכש לפני מספר שנים ועמדו שוממות. שאלנו אותו מדוע קנה את אותן האדמות והוא ענה שראה ממקום זה תצפית רחבה לאופק, מה שאומר כי המקום הוא בעל חשיבות אסטרטגית נהדרת. החלטנו לחכות עד סוף השנה עם מעבר הדירה ולהתחיל מיד בפיתוח השטח והכשרתו להבאת המבנים למגורים. כאשר הגיע הקיץ נגמרו להרבה משפחות החוזה לדירות בעיר ורצינו לעלות על הקרקע אך השטח עוד לא היה מוכן, אמנה שהבינו את הבעיה התאימו לנו מספר אשקוביות פנויות ביישוב קדומים שבהם נחכה עד לסיום ההכנות בצופים וכך מצאנו את עצמנו גרים יחד עם עוד משפחה מהגרעין בקדומים. רק אחרי שמונה חודשים, בניסן תשמ"ט, עלינו לקרקע עם עוד 3 משפחות. שלושה חודשים לאחר מכן הגיעו עוד כמה משפחות ועד הקיץ הגיעו כל חברי הגרעין, שלוש עשרה משפחות ביישוב צופים.

אליהו הנביא בליל הסדר

כמו לכל היישובים החדשים שעלו לקרקע גם לנו היו קשיים בהתחלה, למרות כל ההכנות שערכנו במשך חודשים והרצון שלנו להיות הכי מאורגנים לפני העלייה מצאנו את עצמנו בערב פסח עם מיכל מים, גנרטור וכמה קראוונים על הר קירח. במקום לראות את מה שלא היה, ראינו את הצד החיובי ונהנינו מכל רגע. הפכנו את האין ליש. הקריאה הייתה "יש אנשים טובים, וזה הכי טוב שיש". ליל הסדר הגיע ולא היה לנו מניין לתפילות החג. ספרנו את כל הגברים יחד עם שני חיילים שהגיעו לשמור עלינו והיה חסר לנו עוד אדם אחד למניין. משום מקום ממש בערב החג הגיע תייר, יהודי אירופאי שחיפש לעשות את החג ביישוב חדש והגיע אלינו, כל כך שמחנו כשהגיע והרגשנו שאליהו הנביא נשלח אלינו לכבוד החג הראשון. בצהרי החג לאחר ליל הסדר הבנו כי האורח צריך לחגוג חג שני של פסח כמנהג יהודי הגולה והתארגנו במהירות לערוך את ליל הסדר בפעם השנייה ערב לאחר מכן. הייתה זו שמחה יוצאת מגדר הרגיל, הרגשת האחדות והמשפחתיות שגשגה והחג השני היה לא פחות מכובד מהחג הראשון.

משכונה ליישוב

שכונת הקרוואנים הייתה מלאה בחיי חברה תוססים ושמחים, כל המשפחות היו צעירות ובאותם הגילאים. בכל בוקר הייתה יוצאת הסעה עם הרכב השכונתי לכניסה יישוב, משם היינו נוסעים איש איש לעבודתו ובערב חוזרים כולם לשבת יחד במרכז השכונה לדיונים סוערים, ערבי שירה ורוחות משותפות אל תוך הלילה השקט של השומרון. בשעות של דיונים הוחלטו צורת ההתנהלות והמדיניות של היישוב החדש, לעיתים היה מגיע גם יהודה לזרוביץ', בעל הקרקע, והיה יושב עמנו. לאחר שלושה חודשים של הסתגלות התאהבנו במקום ובאווירה המשפחתית של שכונת הקראוונים, כאשר ערב אחד הגיע יהודה היזם והציע לעבור לבנייה של בתים ממש. שמענו את הצעתו ונתקפנו הלם, עוד לא התאים לנו לבנות בתי קבע. ההוואי והאווירה הצעירה התאימה ורצינו להמתין עם בנייה מאסיבית. היינו צריכים לעכל את השינוי שיידרש בין מה שציפינו כגרעין לבין התוכניות של היזם ובעל הקרקע. הוחלט שנישאר בינתיים ביישוב הזמני, אך לאחר זמן קצר שוב הגיע יהודה עם בשורה נוספת עבורנו. הפעם הוא הציג את תכניותיו לגבי הקרקע ואמר כי מיישוב קהילתי דתי-תורני שלו אנו ציפינו, הוא מתכנן יישוב עירוני מעורב לדתיים וחילונים. ההכרזה הזו נפלה עלינו כרעם ביום בהיר, אך החלטנו שאהבתנו למקום תנצח ואנו נמצא את מקומנו בתוך היישוב החדש שיוקם. ואכן כך היה, לאחר שלוש וחצי שנים עברנו לגור בבתי הקבע ואט אט הגיעו גם משפחות חילוניות להתגורר לצדינו.

מעורב ישראלי

בגלל השינוי שיהודה הנחית עלינו, עשינו איתו תנאי, שאם אנחנו מביאים את שלושים המשפחות הראשונות, יהיה לנו מנדט על ועדת הקליטה ליישוב ונוכל לסנן את מי שלא יתאים למקום. לא הצלחנו במשימה אך קיבלנו לזמן קצר את מושכות הקליטה עד שהן התפרקו, ועד היום אין ועדה כזו ביישוב. פחדנו שיגיעו משפחות שרק יחפשו לברוח מעשן הערים ולא יבינו את החשיבות של המקום, אך במשך השנים נוספו עוד ועוד משפחות טובות וחזקות שהתאהבו כמונו באוויר ההרים הצלול של השומרון. המיקום המיוחד של הגבול בין השרון לשומרון הביא איתו תושבים שאוהבים את השילוב בין ההרים והמישור, דתיים וחילונים, בעלי עסקים וחקלאים, שילוב בין כל העולמות בישראל.

מהקפאה לצמיחה

בעקבות המצב הביטחוני שהתדרדר, מכר יהודה לזרוביץ' את הקרקעות שלנו למיליונר לב לבייב שהיה ידוע בתמיכתו להתיישבות. ערב לפני שהכריזו על תכניות להקפאת הבנייה בשומרון התכנסו יחד ראש המועצה, בעל הקרקעות החדש ומזכירות היישוב והחליטו בין לילה לבנות כמה שיותר ולפתח את היישוב ככל שניתן. מאז היישוב הולך וגדל משנה לשנה, המעבר משכונת קרוואנים לבתי קבע ועכשיו ליישוב גדול העביר אותנו שוב שלב קדימה. הצמיחה ביישוב מורגשת מכל הבחינות, הוקם גן ילדים חדש ושכונות חדשות התמלאו במשפחות צעירות, דתיות וחילוניות מכל גווני הקשת.

חינוך רבותי חינוך

במשך השנים עברנו הרבה שינויים ותהליכים כיישוב מעורב. רוב היישובים במועצה הם דתיים והמורכבות של יישוב חילוני דרשה התאמות מיוחדות. בחג פורים אנחנו מקיימים שתי מסיבות וכך התושבים יכולים להחליט לאיזה סגנון הם מתחברים יותר, ולעומת זאת, בט"ו בשבט אנו עושים חגיגה של גבינות ויין משותפת לכל חברי היישוב. ברוב הנושאים אנו מוצאים את דרך המלך לצעוד בה עם הרבה סובלנות וכבוד הדדי לכולם. הנוער הצעיר ביישוב מגובש ומדהים לראות איך כל אחד מוצא את חבריו והפעילויות שתואמות את רוחו. בהתחלה, היו שני רכזי נוער, אחד דתי ואחד שאינו, אך במשך השנים יחד עם החיבורים ביישוב הבנו שרכז אחד יכול לחבר בצורה נפלאה לכל אחד את מה שמתאים לו. הדיון שעולה כל שנה מחדש הוא הקמת בית ספר, עלו מספר ניסיונות להקים מוסד מעורב שיתאים לכולם יחד, אך מטעמים שונים ההצעות יורדות. יש שמצטערים על כך, אך בעיני ייתכן וזו הדרך שלנו, לחיות יחד באהבה ושלום ולשלוח את ילדינו לחינוך שכל אחד מאמין בו גם אם זה דורש נסיעה לישובים קרובים. כשאני מביטה על התפתחות היישוב התחושה מעורבת בליבי, שמחה עצומה על יישוב גדול שמתפתח יחד געגוע לגבעה החשופה והפשוטה שהתאהבתי בה לראשונה.

עבור לתוכן העמוד