ראיון עם נעם ארנון – היישוב היהודי בחברון

23/11/2016
ראיון עם נעם ארנון – היישוב היהודי בחברון (הגדל)

חלק א'

נעם ארנון נולד בשנת 1954 בתל אביב וגדל במושב "שדה ורבורג" שבשרון, למד בישיבת נחלים ולאחר מכן בישיבת ההסדר בקריית ארבע ובמרכז הרב. את שירותו הצבאי החל ארנון בנח"ל ולאחר מכן שירת בחיל השריון; במלחמת יום כיפור לחם בחזית המצרית והסורית כתותחן טנק. בעל תואר ראשון בגיאוגרפיה ותואר שני בהיסטוריה של ארץ ישראל מהאוניברסיטה העברית. לאחרונה החל בלימודי תואר שלישי במחלקה ללימודי א"י באוניברסיטת בר אילן. ארנון נמנה על מקימי "מדרשת חברון" ומוזיאון היישוב היהודי בחברון והיה אחראי על חשיפת בית הכנסת אברהם אבינו בחברון. במקביל להדרכה וניהול מדרשת חברון היה דובר "גוש אמונים" ולאחר מכן דובר היישוב היהודי בחברון, תפקיד אותו הוא ממלא למעלה מ-20 שנה. נעם נשוי לציפי, והם גרים ב"בית הדסה" בחברון.

 

בתור נער שגדל בשדה ורבורג שבשרון – איך הגעת לחברון? מה משך אותך אליה?

"החוויה המכוננת הזכורה לי כילד היא מלחמת ששת הימים. השבועות שלפני המלחמה זכורים לי כתקופה של פחד, חשש ואי וודאות. היינו מוקפים במדינות גדולות ועוינות מכל הכיוונים – מצרים, סוריה וירדן – פרט למערב, לכיוון הים. מנהיגי ערב הודיעו שהם מתכוונים "לזרוק את היהודים לים". המושב בו גרתי היה קרוב לגבול הירדני. המבוגרים היו יוצאים לשמור בלילות בפרדסים סביב המושב (עם רובה צ'כי). לקראת המלחמה נוכחו לדעת שבמושב אין מקלטים, הפתרון היה חפירת בור בחצר (קראו לו "שוחה") אותו כיסו בפחים ובשקי חול. כך היינו אומרים להיות מוגנים מהפצצות (ואכן, מטוס ירדני הפציץ בכפר סבא והיו נפגעים). כשפרצה המלחמה ישבנו בחושך בחשש כבד. למחרת החלו שמועות שצה"ל (כנראה) מנצח. אנחנו לא רצינו להאמין, השמועות נראו דמיוניות. ואחרי עוד יום – הגיעה הידיעה המדהימה – "הר הבית בידינו"! אי אפשר לתאר את התפרצות השמחה. אנשים במושב (שאינו דתי) יצאו לרחובות והחלו לרקוד. למחרת שמענו על שחרור חברון, ולאחר מכן – על שחרור כל יהודה ושומרון, הגולן וסיני. המציאות עלתה על כל דמיון. הניצחון היה בלתי נתפס. היינו כחולמים.

"מיד אחרי המלחמה נסעתי עם הורי לביקור בכותל, בקבר רחל ובמערת המכפלה. ההתרגשות הייתה עצומה. הרגשתי קשר עמוק למקום, אך לא יכולתי לממשו בגיל כה צעיר. אחרי סיום הלימודים בישיבת נחלים (אותה אני זוכר לטובה) בחרתי את דרכי – לישיבת ההסדר 'ניר' בקרית ארבע בראשות הרב אליעזר ולדמן (בחברון באותה תקופה נאסרה התיישבות יהודית). עבורי קריית ארבע אז הייתה גן עדן אנושי, חלוצי ורוחני. אחרי שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים. התקופה הייתה קשה. כמה מחבריי לא חזרו. אחרי המלחמה החלה תקופת פעילות בכל הרבדים במדינה, וגם בחברון. כאן החל השינוי הגדול בעיר חברון".

 

ספר קצת על הקשיים שהיו בתחילת הקמת היישוב היהודי בחברון

"ההתיישבות בחברון התחדשה בסדר הפסח תשכ"ח, בפעולתו החלוצית ובהנהגתו של הרב משה לוינגר זצ"ל. בשלב הראשון הממשלה לא אישרה התיישבות בלב העיר חברון, ובנתה את קרית ארבע. זה היה צעד חשוב ופריצת דרך משמעותית, אך העוול בלב חברון המשיך לזעוק, וחורבן קהילת חברון בפרעות תרפ"ט טרם תוקן. האתרים היהודיים העתיקים נשארו חרבים ושוממים; בית הכנסת אברהם אבינו היה גל חורבות ואשפה ודיר בהמות. בית העלמין העתיק – הרוס וחרב. בית הדסה – ריק ונטוש, ועוד. שלב זה הגיע לאחר כחמש שנים, בעקבות אירוע טרגי ומצמרר. חמישה חודשים לאחר לידתו, נפטר בשנתו אברהם ידידיה נחשון, בנם התינוק של ברוך ושרה נחשון, מראשוני מתנחלי חברון, תושבי קרית ארבע. שרה נחשון החליטה לקבור את בנה בבית העלמין היהודי העתיק של חברון, אך הממשלה אסרה כל נוכחות והתיישבות יהודית בחברון וגם קבורת יהודים בבית העלמין. שרה נחשון לא נכנעה. בשעת לילה היא החלה לצעוד לעבר המחסום, כשתינוקה המת בידיה, ותושבי הקריה, כולל אנו – תלמידי הישיבה, מאחוריה. החיילים לא היו מסוגלים לעצור אותה, ובסופו של דבר, גם שר הביטחון, שמעון פרס אישר את הקבורה. התינוק אברהם ידידיה נחשון ז"ל היה ראשון הנקברים בבית העלמין העתיק, ובעצם ראשון היהודים שחזר ללב עיר האבות".

זכית לחשוף את בית כנסת אברהם אבינו. איך זה התרחש? "לאחר קבורת אברהם ידידיה נחשון ז"ל החלה שמירה על בית העלמין. פרופ' בן ציון טבגר ז"ל, מתמטיקאי עולה מבריה"מ, ביקש להתמנות לשומר במקום. לאחר שעות העבודה הוא החל לנקות את האשפה מדיר הבהמות שהתמקם על שרידי בית הכנסת אברהם אבינו. היינו כמה צעירים שהתנדבו לעזור לו. החלה תקופת מאבקים ומעצרים על הזכות לנקות את בית הכנסת מאשפה וזבל הבהמות. בעקבות פגישה בין פעילי המקום והרב לוינגר עם שר הביטחון דאז שמעון פרס, ובאישורו של ראש הממשלה – יצחק רבין, ניתן האישור לעבודות ניקיון וחשיפת בית הכנסת. התבקשתי לרכז ולנהל את החפירות, ולאחר מספר חודשים של עבודה מאומצת נחשפו שרידי בית הכנסת, קירות ועמודים. התחלנו לבוא להתפלל בין החורבות, אך לעיתים קרובות התפילות הסתיימו במעצרים בשל "הפרת צו שטח צבאי סגור". ב-1977 נבחר מנחם בגין לראשות הממשלה. הציפיות היו גבוהות, וכך גם האכזבה. ב-1979 נכנסה קבוצת אימהות אמיצות וילדים לבית הדסה הנטוש. לאחר תקופת סבל וקשיים, ולאחר שני פיגועי טרור ו-7 קרבנות בנפש, ניתן סוף סוף ההיתר ליהודים להתיישב בלב העיר ב-1980. כך קם היישוב היהודי בחברון".

 

מה היה היחס של המדינה כלפיכם?

"כפי שסיפרתי, היחסים עם הממשלה היו ונשארו מורכבים. ברור שכל מפעל ההתנחלות בחברון מבוסס על הכרה במדינת ישראל ומשמעותה המרכזית בתהליך הגאולה, כך הורה הרב צבי יהודה זצ"ל וכך פעל תמיד תלמידו הרב לוינגר זצ"ל. אך הממשלה הערימה בהתמדה קשיים רבים על ההתיישבות בחברון, שלא הסתיימו עד ימים אלו. ממשלת המערך בסוף שנות ה-70, ביוזמת השר יגאל אלון ז"ל, החליטה על הקמת קרית ארבע, אך מנעה התיישבות בלב חברון. כאמור, שמעון פרס ויצחק רבין התירו את חשיפת בית הכנסת אברהם אבינו, אך מנעו תפילות בו. מנחם בגין ניסה למנוע את התבססות הנשים החלוצות בבית הדסה במטרה להביאן לייאוש ועזיבת המקום, והסכים לבסוף להתיישבות רק אחרי פיגועי טרור. מאז ועד היום בניה יהודית בלב חברון נאסרת כמעט לחלוטין, וליהודים הותרה בניה במעט מאד בתים. גם קניה ורכישת בתים נתקלות בקשיים פוליטיים כבדים ביותר. למרות כל הקשיים, ב"ה היישוב הולך ונבנה, ואנו מצפים להגדלתו בעתיד. כל ראשי המדינה, החל מנשיא המדינה, ראש הממשלה, השרים וחכי"ם, מביעים בהתמדה דברי תמיכה וחיזוק, אך בשטח ההתקדמות איטית ביותר. עם זאת, יש נקודות אור חשובות, כמו חידוש החפירות בתל חברון והכנות לשדרוגו כאתר לאומי, היתר תכנון בנייני מגורים ועוד. ברוך ה', באחותנו הגדולה - קרית ארבע - התמונה ורודה יותר, והקריה צועדת במהירות לקראת רבבת תושבים כ"י".

מדוע הקמתם את מדרשת חברון. איך הגעת לתחום הזה?

מדרשת חברון קמה בקרית ארבע עוד לפני התחלת ההתיישבות בחברון, והיא בין הגורמים שתמכו ועודדו את התהליך. יעדיה של המדרשה הם לקיים סיורים, טיולים, סמינרים ופעילות חינוכית להכרת והעמקת הידע והזיקה למורשת ישראל וארץ ישראל. ההתחלה הייתה צנועה מאוד: היינו קומץ אנשי צוות שעשו הכל. התחלנו בסיורים במרחב חברון עם קבוצות תלמידים ובתי ספר, המשכנו בסמינרים והשתלמויות מורים והתרחבנו לעוד מגוון פעולות חינוכיות ומחקריות. מבחינתי זה היה המשך טבעי לפעילותי כמדריך הנוער בקרית ארבע כ"קומונר חבריה ב' בבני עקיבא" בשנותיה הראשונות של הקריה. בשנים ההן עשינו עם הנוער דברים יוצאי דופן: לדוגמה, טיול במרכז שכם ובכפרי השומרון באוטובוסים ערבים, ועוד. כמובן, הנוער הגיע גם להתנחלות בסבסטיה בחנוכה תשל"ו.

כיום המדרשה פועלת במסגרת "אשכולות", וכמובן, בסטנדרטים מקצועיים ולפי כל ההנחיות והתקנות. היא מדריכה במגוון אזורים בארץ, עם צוות גדול של מדריכים, וב"ה זוכה לשבחים. עם זאת, היעד המרכזי היה ונותר – חיבור יהודים למורשת, לשורשים ולזהות היהודית, הנובעת מהאבות והאימהות בחברון.

 

בשבוע הבא – חלק ב' הכולל את סיפורו של נעם ארנון על הירידה לעומק מערת המכפלה

עבור לתוכן העמוד