משה (מושקו) מושקוביץ

9/11/2016
משה (מושקו) מושקוביץ (הגדל)

 משה (מושקו) מושקוביץ נולד בברטיסלבה בשנת 1925 ועלה ארצה בשנת 1935, כשהיה בן 10. הוא למד במחזור ד' בבית הספר החקלאי במקווה ישראל (בסקטור הדתי), היה מאנשי הגרעין שהקים את משואות יצחק בגוש עציון, שליח 'הפועל המזרחי' למחנות העקורים בקפריסין, שימש יועץ לשר הפנים חיים משה שפירא וגם לשר ד"ר יוסף בורג, הקים את היישוב אלון שבות ואת העיר אפרת, כיהן במשך 27 שנה כראש המועצה האזורית שפיר, מכהן כיום כיו"ר הנהלת היכל שלמה בירושלים וכיו"ר ארגונים ועמותות רבות. בין לבין הוא תמיד היה ונותר חבר משק משואות יצחק וחוגג בימים אלו 70 שנה להקמתו. למרות גילו מושקו אינו מפסיק לעבוד, להתרוצץ ולקדם את ענייני הציבור, ואינו מפסיק לחלום לרגע.

הפגישה עימו מתקיימת במשרדו הצנוע בהיכל שלמה בירושלים, שעל קירותיו תלויות תמונותיהם של השר חיים משה שפירא ז"ל ושל הרבנים יהודה עמיטל ואהרן ליכטנשטיין זצ"ל. שולחנו הריק של מושקו מעיד על כך שהאיש אינו משאיר שום דבר למחר, כל רגע מנוצל להשלמת עוד משימה. דרך פנקס שחור וקטן מנוהלים ענייניו הרבים. הטלפון אינו חדל לצלצל. מושקו ממשיך לפעול בכל הכוח למען מדינת ישראל, בדיוק כפי שעשה כל חייו. 

בימים אלה, בשיתוף תכנוני עם חברת הבנייה בנייני בר אמנה, עמל מושקו על הקמת היישוב גבעות, היושב על אדמות מדינה בשטח של יותר מ-1,000 דונם. מלבד חיזוק ההתיישבות בגוש עציון כמובן, הכוונה בהקמת הישוב היא להקים רצף עירוני שיקשר בין גוש עציון ליישוב נווה מיכאל (רגלית), ולחבר את גבעות לביתר עילית. בכך, ניתן יהיה להבטיח עוד דרך לירושלים.

 מהו ההבדל בבנייה בין קום המדינה להיום?

"חלק מהבעיה הכללית שאנו נמצאים בה היום היא הפקידות; הפקידים משתלטים על המדינה", אומר מושקו. נוסף על כך, הוא טוען, "יש בעיה של משפטיזציה, שבה היועצים המשפטים במשרדי הממשלה קובעים מה לעשות ומה לא לעשות". שתי הבעיות שהוא מציין לצערו, שלובות זו בזו. "יש קבוצת אנשים שרוצים להיות חקלאים בנגב, אבל רשות מקרקעי ישראל לא נותנת להם את האפשרות ואת השטח לעשות זאת. השתלטות הפקידים והמשפטיזציה מחבלים בכל תהליך קבלת ההחלטות. היום קשה יותר להקים יישובים גם במקומות שאין בהם בעיה פוליטית, למשל בנגב ובגליל. הממשלה רוצה להקים אך אין היא מסוגלת להקים בגלל המשפטיזציה והמערכת שהיא עצמה יצרה.

"בזמנו הנוגעים בדבר יכלו להזיז דברים. הפקידות היום אינה מעוניינת לעשות דבר. אם היא יכולה להפריע – היא מפריעה. אם זה רשות מקרקעי ישראל, אם זה המנהל האזרחי – הפקידות היא שתוקעת את הגלגלים. זו כבר לא שאלה של יו"ש אלא שאלה כלל-ארצית". ניכר כי המצב הזה מתסכל במיוחד איש כמושקו שרגיל כל חייו בעיקר לעשות.

 בוא נחזור רגע לימים שבהם היה אפשר לבנות יישובים חדשים. כיצד החל הרעיון לבנות את אפרת כעיר? הרי תפיסת התיישבות הייתה לבנות הרבה יישובים קטנים.

"כאשר הצעתי להקים את העיר אפרת, שידרו כלפיי יגאל אלון, משה דיין ואחרים מסר של 'בוא נראה אותך'. בפגישה עם ראש הממשלה לוי אשכול בנוגע לשוב ולהקים את כפר עציון הוא אמר את האמרה המפורסמת - 'קינדערלך, תעלו'. לאחר מכן באתי אליו שוב וביקשתי להקים יישובים חדשים ולא קיבוצים; אמרתי לו שאם רוצים ליישב שוב את גוש עציון זה צריך להיות מהיר ועם מספר יהודים ניכר. גוש עציון נפל כי לא היו שם די יהודים, ואם רוצים לחזור, צריך לעשות זאת במספרים גדולים.

"הואיל והתנועה הקיבוצית לא הייתה מסוגלת לגייס המונים, הצעתי צורת התיישבות של מרכז אזורי, מה שלאחר מכן נקרא יישוב קהילתי. בנוסף על כך, באתי בהצעה לממשלה לתת לאנשים את המגרש ושהם יבנו עליו את הבית, מה שקרוי היום שיטת 'בנה ביתך'. על בסיס זה הוקם היישוב אלון שבות בגוש עציון. אנשים באו למרות שלא היו שם מקורות פרנסה. אבל הקרבה לירושלים, ישיבת הר עציון והזיכרון ההיסטורי של הגוש משכו לשם משפחות רבות אף שלא יצא פרסום על זה כלל. בזמנו אגב, התגוררו באלון שבות 70 משפחות, היום כבר מתגוררות בישוב 700

משפחות. עם ההצלחה של אלון שבות בא התיאבון. באנו לממשלה ואמרנו שאנחנו רוצים להקים עיר בגוש עציון. חלק מהשרים לא העזו להגיד 'לא' בגלל ההצלחה של אלון שבות, והחלו שאלות בנוגע למיקום העיר".

למה דווקא עיר? הרי התפיסה הייתה של עוד דונם ועוד עז ...

"אני מפא"יניק בתפיסה. אני בעד עוד דונם ועוד עז. יש פסוק

בספר יהושע: "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו", ואני מוסיף את המילה 'רק'. רק מקום שנתיישב בו ונישאר בו יהיה לנו. הממשלה לא תכננה שאפרת תהיה עיר; כשהצגתי את תכניתי לא האמינו לי שיהיו באפרת 5,000 משפחות. לא האמינו לי – אך אפשרו לי לעשות זאת. הייתי אז יועצו של שר הפנים ד"ר בורג. לפני כן הייתי יועצו של השר שפירא, ושניהם עזרו לי מאוד עם קידום הבנייה בגוש עציון.

"על פי החוק של יו"ש היה מותר להקים רשות מקומית גם ללא תושבים, וכך הייתי ראש מועצה ממונה עוד לפני בוא התושבים. החברה לפיתוח הרי יהודה והמועצה המקומית יכלו לפעול יחד, ולכן היה אפשר לקדם את הדברים. בסופו של דבר באו משפחות ללא פרסומות, והעיר הייתה להצלחה כי האמינו בזה וראו שהגוש מתפתח".

 

איפה היית כשנפל הגוש?

"הגוש נפל במאי 1948. חברים רבים נהרגו והאחרים נפלו בשבי, הנשים והילדים פונו עוד לפני כן לירושלים. באותה תקופה הייתי בקפריסין ושימשתי שליח של תנועת בני עקיבא ו'הפועל המזרחי' במחנות העקורים, וכך ניצלתי. במחנות העקורים בקפריסין היו עשרות אלפי יהודים, אודים מוצלים מאש שהמתינו להגיע לארץ ישראל. ב-14 במאי שמעתי ברדיו ביום שישי אחר הצהריים שכפר עציון נפל. לא ידעתי מי חי ומי לא".

מדוע לא שבתם אל משואות יצחק הישנה לאחר מלחמת ששת הימים?

"בנינו בשפלה משק לתפארת וחשבנו שחשוב להישאר היכן שאנחנו. בעת שתכננתי מחדש את גוש עציון, ראיתי את השטח של משואות יצחק כמקום טופוגרפי גרוע, ולכן הקמנו את היישוב המרכזי אלון שבות, שהוא התשובה למשואות יצחק ההיסטורית. היא ההנצחה של משואות יצחק הישנה".

 

מה יש דווקא בגוש עציון שמושך אותך כל כך במשך השנים?

"שנתיים וחצי חייתי שם. אני מאמין שהמולדת האמתית של העם היהודי היא באזור הרי גוש עציון, בין עיר הנצח ירושלים לעיר האבות חברון. פה התהלך אברהם אבינו, פה רעה דוד המלך את צאנו ופה פעלו הנביא עמוס והמכבים. בסלעים האלה של גוש עציון יש כוח מגנטי שמושך אותי להקים יישובים דווקא כאן, במקום קשה כל כך שמצריך אהבה מיוחדת ונחישות.

"ההתיישבות היהודית בגוש עציון בנויה על שלושה רגלים: האידאולוגיה, תעשיית החינוך והתיירות, ובעניין התיירות עוד יש מה לקדם ולפתח. פניתי לשר התחבורה הנוכחי בבקשה לקדם את כביש גוש עציון–ים המלח כדי שהמלונות יהיו בגוש ומשם ייסעו לרחוץ בים המלח. התכנית הזו עדיין לא אושרה, אך אנו מקווים שלא ירחק היום שהיא תוגשם".

האם לדעתך יש להקים היום יישובים חדשים או שיש לעבות יישובים קיימים?

"צריך להקים יישובים חדשים רק במקומות מסוימים, ואת כל שאר היישובים – לעבות. כתפיסה התיישבותית שיטת המאחזים אינה נכונה, כי אין שם סיכוי להקים יישוב. אני בעד להקים מאחז במקום שיש לו סיכוי להפוך ליישוב, אבל לא סתם כמה בתים באזור שאין סיכוי להביא לשם מספר יהודים ניכר".

מהי הפינה האהובה עליך ביותר בגוש עציון?

"העץ הבודד הוא כמובן המקום הסמלי של החזרה לגוש, והמערה של משואות יצחק היא המקום האהוב עליי. זו גם המערה ששהינו בה כאשר עלינו על הקרקע, ובקרב האחרון שימשה המערה בית חולים שדה. בכל פעם שאני מגיע למערה אני נזכר ומתרגש מחדש".

מה עוד לא השגת ואתה רוצה להספיק?

"אני רוצה לחזק את גוש עציון, להביא וליישב 100,000 יהודים בין ירושלים לחברון ומקווה שנכדיי וניניי ימשיכו ללכת בדרך הישר".

 

 

עבור לתוכן העמוד