משה זר – חלק א'

15/06/2016
משה זר – חלק א' (הגדל)

משה זר, יליד 1937, גדל בירושלים. כחניך בתנועת בני עקיבא היה בגרעין 'מתנחלים' ולאחר מכן התגייס לנחל המוצנח. במלחמת סיני השתתף בקרב 'המיתלה'. בשנים 1979-1983 עסק זר בסחר קרקעות ביהודה ושומרון ותחום גאולת הקרקעות הפך למפעל חייו עד היום. לזוג זר שמונה ילדים.

ביום שני האחרון, אסרו חג שבועות, עלה משה זר לקבר בנו גלעד הי"ד שבקרני שומרון. זה קרה בדיוק לפני חמש עשרה שנה. גלעד, בנו בכורו, נורה ממארב מחבלים בצומת ליד הכפר ג'ית.

"חודש לפני פסח, הוא נפצע מירי מחבלים. הוא קם ממיטתו כשהוא עדיין פצוע וחזר לעבודה עם כל הצוות שהיה תחת פיקודו. 72 יום אחר כך הוא נרצח".

ביום הרצח היה משה זר בדרך לצפון, כאשר הוא שמע ברדיו על פצוע קשה הוא מיד התקשר לגלעד. "גלעד היה קצין ביטחון של המועצה האזורית שומרון. בדרך כלל הוא תמיד היה מתקשר אחרי שקרה אירוע". הוא הסתובב חזרה ונסע לכיוון השומרון, עשרים דקות לאחר מכן הוא מקבל הודעה שגלעד הוא זה שנפצע. הוא נוסע לאיתמר, שם נמצאת הגר, אשתו של גלעד. בדרך, בכפר חווארה, לאחר צומת תפוח, הוא מגלה שיש פנצ'ר ברכב, הוא עוצר להחליף גלגל ורכב שעובר מציע לקחת אותו לכיוון איתמר. קצת לפני ההגעה לאיתמר הוא מקבל את ההודעה: גלעד נרצח.

"ידעתי שנקבור אותו באותו יום ורציתי שההלוויה תצא מלשכת ראש הממשלה בירושלים. ראש הממשלה דאז היה אריאל שרון. זאת הייתה תקופה שכל יום רצחו אנשים. רצינו לומר לאריאל שרון - תגמור את הסיפור הזה, אם אתה לא יודע איך אני אתן לך עצות. קח כבישים, תעשה שטח מת שכשנכנס אליו בן אדם חי - יורים בו בלי לשאול מי הוא, תתחיל לעבוד. הגענו לבה"ד 3, משם יצאה ההלוויה לכיוון קרני שומרון, ופתאום התחילו מכפר כליל לירות על השיירה של ההלוויה. צבא יכול לעבוד על פי הפקודות שהוא מקבל, חייל לא ינקוף אצבע לפי מה שהוא חושב שצריך לעשות, כולנו התחבאנו".

מי שנשלחה מטעם ראש הממשלה דאז לאותה הלוויה, הייתה ציפי לבני. במהלך ההלוויה ניגשה ענת, אחת מבנותיו של זר ללבני ושאלה אותה שאלות נוקבות. כיצד תיתכן מציאות קשה כזו, שבה אנשים נהרגים כל יום בדרכים. בתגובה, לקחה ציפי לבני את חפציה והלכה באמצע ההלוויה.

ביום הרצח, דניאלה וייס וחברים של גלעד הקימו מאחז קטן באותו מקום שבו נרצח גלעד. במקביל, הצבא קיבל הוראה לפנות אותו. "אנחנו ישבנו שבעה והגיעה ידיעה שרוצים לפנות. הלכתי לשם, דיברתי עם המח"ט - 'מי אתה שתגיע לפנות?', אמרתי להם ללכת מיד. לאחר מכן, שר הביטחון דאז בנימין בן אליעזר הלך ופירק את המאחז. ככה החלטנו להקים חווה חקלאית על שם גלעד בקרקעות שאני קניתי".

לנוסע בכביש בין קרני שומרון לקדומים קשה לפספס את ביתם של משפחת זר, בית די בולט במרחב. הבית הוקם במשבצת קטנה שיש לזר על ההר - 15 דונם על הפסגה הצפונית ועוד 90 דונם על הקרן הדרומית. אל מול הבית משתרע לו גוש דן, רק הושט היד וגע בם. עד שנת 1967, בשטח עליו עומד כיום הבית היה מוצב ירדני אשר חלש על כל השטח הנשקף. יש שמכנים את זר יהושע חנקין של השומרון - גואל קרקעות בארץ בקודש.

לפני שהחל לקנות קרקעות ביהודה ושומרון, היה זר קבלן חשמל מצליח אשר עבד בכל הארץ, דווקא ילדיו הם אלו אשר הביאו אותו לשומרון.

"הייתי קבלן חשמל, עבדתי קשה, יומם ולילה. בנינו בית יפיפה עם קומת קרקע והייתי עסוק בעבודה. יום בהיר אחד הופיעו שלושת ילדיי הגדולים ואמרו שיש דיבור על יהודה ושומרון. בינתיים, אנחנו גרנו בנחלים, אני אמרתי להם שאין לי זמן. הם במקביל, גייסו לטובתם את אמא שלהם. החלטנו להתארח שבת בקרני שומרון, זה היה חנוכה והכל היה גשום, היו פה 20 משפחות, היום 8,000 נפש. לא היה כביש ולא שביל, הכל היה בוץ. קיבלנו חדר אחד, ישנו שם אבא ואמא ושמונת ילדינו. ריצפנו את החדר במזרונים וכמה שהשבת הייתה קשה, התאהבנו במקום".

מתי חשבת לראשונה להתחיל לגאול קרקעות?

"לפני 55 שנה, כאשר אשכול היה ראש הממשלה, הוא הגיע לחנוכת בית הכנסת במושב איתן. שם הוא אמר: 'בשביל שעם ישראל ישב בארצו צריך שלושה דברים – אדמה, אדם ומים. אדמה – תסתכלו כמה אדמה יש לכם פה, תקימו עוד מאה ישובים. מים - אני אביא לכם מים. אדם זה אתם – אתם אשר קיבלתם תפקיד ליישב את ארץ ישראל'. שהגעתי לכאן והחלטתי שאני רוצה לקנות מערבים, ידעתי דבר אחד - שאת הנושא של אדמה אני מנסה לממש. הדרך המוסרית ביותר, האנושית והאמתית ביותר היא לבוא לערבי שיושב פה כמה שנים ויש לו קרקע, ולהגיד לו אני מוכן לקנות והוא, מוכן למכור. המטרה שלי היא להביא לכאן את עם ישראל. לשלטון יש בעיה אחת – לא יודעים לעשות סידור אוכלוסין, כל עם ישראל בין גדרה לחדרה".

איך נעשה תהליך הקנייה, כיצד ידעת לפנות לערבים כדי לקנות קרקע?

"אנחנו יודעים מה המחיר בשוק, פונים לערבי, והוא מתחיל לרעוד מהתרגשות – יש לו כמה דונם, הכל סלעים וטרשים, בא בן אדם שמוכן לתת לו פי חמש, הערבי ימכור על המקום. כשבאתי לכאן ידעתי דבר אחד – אני רוצה לבנות בית לעצמי ולקנות אדמה מערבים. נולדתי בירושלים לפני 80 שנה, אני מכיר את המנטליות, את השפה, אני יודע לדבר איתם. ידעתי שאם אני קונה קרקעות כאן באזור אני אוכל לגרום לכך שעל קרקעות שקניתי יתחילו לבנות ישובים".

על אחד מהשטחים הראשונים שקנה יושב היום הישוב עמנואל. זר החל לקנות קרקעות ב-1979 וסיים עם הפרויקט בשנת 1983. "שלוש וחצי שנים עבדתי ימים ולילות כדי לקנות קרקעות. כשהתחילה אינתיפאדה ראשונה אז התחילו לרצוח את מי שמכר קרקעות. לרצוח זה מילה אנמית למה שקרה. היו להם רציחות איומות מאוד". זר, שהיה מקורב לאוכלוסייה הערבית מספר כי באותן שנים היו נעלמים רבים מאלו שמכרו לו את האדמות.

מאותן השנים בהן קנה זר את הקרקעות, הוא עובר מסע עיקש. הליך בירוקרטי קשה ומסורבל מונע ממנו להיות בעל הקרקעות. מתחת לביתו הוא רוצה להקים שכונה ענקית על 600 דונם ולבנות במקום כ-1000 יחידות דיור. את רמת גלעד, הוא מתכנן להרחיב ל-210 יחידות דיור כאשר היום נמצאות במקום 12 משפחות.

"שתי הגבעות כאן צריכות להיות מלאות בבתים, הן אושרו על ידי כל הגורמים המקצועיים, הגיעו לשר הביטחון ונעצרו שם. עכשיו אנחנו פונים לכבוד שר הביטחון החדש. אני ערכתי מכתב ואני צריך יעוץ משפטי של שני משפטנים כדי שהם ילבישו את זה על נוסח משפטי ואז אני רוצה לשלוח לכבוד ראש הממשלה, לכבוד שר הביטחון, שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה. ניראה איזה תשובה אני אקבל".

התוכנית לפיתוח רמת גלעד עברה דרך ארוכה מיום היווסדה. שר הביטחון הראשון שפגש אותה היה שאול מופז, הוא סירב לחתום ואמר כי התוכנית צריכה לבוא לפתחו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון. "הייתי קורא לו פעם: מפקדי אהוב נפשי. היום, אני קורא לו אחרת". מספר זר על ראש הממשלה המנוח, אשר בימים קודמים היה לחברו הטוב.

זר ממשיך ומספר את אופן התייחסותם של שרי הביטחון השונים לתוכנית. "אחר כך הגיע עמיר פרץ, ממנו זה עבר לאהוד ברק שאתו לא הייתה לי הכרות אישית. אני פניתי אליו בסיום קורס קצינים, פגשתי אותו ודיברתי עם העוזר שלו לענייני התיישבות. הוא ניגש אליי ואמר לי כך – 'אני מתחייב שאחתום לך'. שבועיים לאחר מכן סיים את תפקידו ולא חתם לי. שיתבייש לו. את שר הביטחון הקודם משה יעלון פגשתי באזכרה של אל"מ דרור ווינברג. המפגש נערך לפני שהוא נהיה לשר הביטחון. באתי ואמרתי לו – משה אתה הולך להיות שר הביטחון והוא אמר לי: 'אני מקווה שאהיה שר הביטחון, אני מכיר את התוכנית הזאת, זאת התוכנית הראשונה שאני אחתום עליה. היועץ המשפטי שלו לא הרשה לו לחתום עליה, הוא סוחב את התוכנית כבר יותר משנה. הוא החזיר אותה לוועדה לרישום ראשון וביקש מהם לתת תשובה תוך שבועיים כי הוא רוצה לחתום".

לדבריו של זר, השבועיים האלה אורכים כבר שנה וחצי, כאשר לפני שבוע וחצי החליטו לדחות את הדיון בנושא לספטמבר. יותר משלושים שנה התיק הזה בדיון. "אני לא יכול לפתוח את הנושא מחדש והממשלה פתחה אותו כדי לסגור את זה תוך שבועיים. החלקות האלה הם יותר משלושים שנה בדיונים. סגרו אותם, מחקו אותם ואני לא יכול לפתוח אותם מחדש. אתם לא מתביישים?".

באזכרה שנערכה השבוע לזכר בנו גלעד, דיבר זר בשני מישורים שונים. האחד, השגיות - דברים אותם השיג גלעד. הקים משפחה מפוארת, חמשת בנותיו התחתנו ויש לו כבר שלושה עשר נכדים. מנגד, זר מספר על אותם מכתבים שהוא מתכנן לשלוח לרה"מ ושר הביטחון. במכתב, כתב זר שיזמים שיזכו בבנייה בשטח יתחייבו שאם יגיע מישהו שיציג מסמך משפטי שהאדמה הזאת שייכת לו יינתנו לו פיצויים.


"לוקחים גבר בן שמונים, ובסדר, אני עוד איש חזק. נותנים לי להתבשל בתוך עצמי על מה ולמה? היו מחליטים לפני שנה, בעוד שנה וחצי היו עומדים פה בתים. 210 בתים יקרבו אותנו לקרני שומרון, זאת תהיה השכונה היפה ביותר במזרח התיכון. לכל פרויקט יש סנגור וקטגור - מה שעושה הסנגור זה למצוא דברים טובים שיש לצד שלו, ולשטוח אותם בפני הציבור. מה עושה הקטגור? אומר ההיפך – מביא את הדברים הרעים. מה אנחנו - עם ישראל? אנחנו הקטגורים של עצמנו. אני טוען טענה מוסרית-משפטית אמתית – אם יבוא ערבי ויוכיח שהוא הבעלים, יקבעו שעל כל דונם הוא מקבל כמה אלפי דולרים כפול דונמים. ייתנו לו את מה שמגיע לו בכבוד גדול".

המשך בשבוע הבא

עבור לתוכן העמוד