מסכנות פלסטינית כאסטרטגיה כלכלית

19/02/2012
ד"ר אדם רויטר - יו"ר רויטר מידן בית השקעות ומנכ"ל חברת הייעוץ חיסונים פיננסים, יצא לאחרונה כנגד המדיניות הכלכלית של הרשות במאמר שפורסם בYNET. להלן תמצית מדבריו:


אני טוען שהפלסטינים הפכו את המסכנות שלהם לאסטרטגיה כלכלית התורמת לכלכלתם. כתוצאה מכך הם זוכים ליותר כסף מכל חישובי הנזק שערכו. יתרה מזו, הסיטואציה הנוכחית טובה להם מבחינה כלכלית, אפילו טובה מאוד, הכיצד?
  על-פי ציטוט מהדו"ח שלהם: "ללא הכיבוש, הכלכלה הפלסטינית הייתה מניבה (השנה) תוספת הכנסות שנתית בסך 1.389 מיליארדי דולרים ובסך הכול 1.796 מיליארדי דולרים". מה שהם לא מציינים בדו"ח היא העובדה שהם מקבלים כיום מן העולם, באופן ישיר ועקיף, תרומות שנתיות בהיקף של 3 עד 4 מיליארדי דולרים בשנה. פי 2 ויותר מגובה הנזק השנתי לכלכלתם כתוצאה מהכיבוש.  הפלסטינים הם אלופי העולם בקבלת תרומות לנפש. על כל אזרח פלסטיני ניתנת תרומה של כ-1,000 דולר בשנה בממוצע. יותר מ-60% מהתוצר הגולמי של הרשות הפלסטינית מגיעים מתרומות מרחבי העולם. מהנתונים הסטטיסטיים, הגלויים יותר ופחות, עולה כי בשנים 2009 ו-2010 קיבלה הרשות הפלסטינית קיבלה תרומות בהיקף כולל של כ-4 מיליארדי דולרים בשנה. בפועל, היקף התרומות יותר מהכפיל את עצמו מאז שנת 2005. כלומר, אם צוברים את כל הכספים שהם קיבלו מכל המקורות ומכל הצינורות רק ב-10 השנים האחרונות, מגיעים לסכום מדהים שמתקרב לכ 25 מיליארדי דולרים. כ-18 מיליארד יותר מכל חישובי הנזק המצטברים שהם עצמם ערכו. האם לפחות הם עושים דברים מועילים עם הכסף? לא בהכרח. רוב הכסף הזה אינו משמש לעידוד הצמיחה, אלא לתשלום משכורות לאינספור פקידים לסוגיהם ומיניהם ולמנגנונים מנופחים ביותר של הרשות הפלסטינית וליצירת ביורוקרטיה ענפה. חלק אפילו זולג לתעשייה המפותחת היחידה ברצועת עזה: התעשייה ה"ביטחונית" שלהם.
עבור לתוכן העמוד