"יצהר תמורת בושהר" - כורח מדיני או משאלת לב פוליטית?

29/11/2010
הגדל

"יצהר תמורת בושהאר " – כורח מדיני, או משאלת-לב פוליטית?
בשנים האחרונות, עם התעצמות פרויקט הגרעין האיראני, פוליטיקאים ואנשי תקשורת יצרו את התדמית לפיה האיום האיראני הוא עניינה הבלעדי של ישראל, וכי בכדי להשיג תמיכה בינלאומית על ישראל לשלם במטבע מדיני קשה – פינוי התנחלויות – בכדי לרצות את העולם הערבי והמערבי.


כפי שקבע כתב "הארץ" אלוף בן:

"אמריקה צריכה להראות שהיא מקבלת משהו מישראל בשביל הפלסטינים, כדי ליהנות מהסכמה ערבית לצעדיה נגד האיראנים."

שטחים תמורת מטרייה (גרעינית) – עקיבא אלדד

"...דרושה התקדמות של ממש לקראת הסדר עם הפלסטינים, ורצוי גם לעבר שלום אזורי על פי עקרונות יוזמת השלום הערבית... ברק אובמה יהיה מוכן לשלם ביד רחבה, אך גם הוא לא מחלק מטריות בחינם. שטחים או מטריה - זו המשוואה." 

קלינטון: בלי מו"מ עם הרשות, ישראל לא תקבל תמיכה מול איראן

מדינות ערב יתמכו במהלכים נגד תכנית הגרעין האיראנית, רק אם ישראל תחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים • "שתי הסוגיות האלה הולכות יד ביד", אמרה קלינטון.

חשיפת מסמכי ויקיליקס בימים האחרונים קובעת באופן חד משמעי: האיום האיראני מאיים על אינטרסים של מדינות רבות ואינו עניינה הבלעדי של ישראל:

  • המסמכים חושפים גם עד כמה בנות בריתה הערביות של ארה"ב דחפו אותה בעצמן לפעול צבאית נגד איראן.
  • המלך הסעודי "האיץ תכופות בארה"ב לתקוף באיראן, כדי לשים קץ לתוכנית הגרעין שלה".
  • השגריר הסעודי בוושינגטון, עאדל אל-ג'ובייר, אמר לאמריקנים "לכרות את ראש הנחש".
  • מובארק השיב כי אם הדברים מגיעים לידי תקיפה, ארה"ב היא שצריכה לעשות זאת."


מסמכים אלו קובעים כי אמת זו הייתה ידועה לפוליקטיאים ומדינאים מזה זמן רב.
מדוע עובדה זו הוסתרה מעיני הציבור?
מי תרם ליצירת הרושם שהפתרון היחיד לאיום הגרעיני הוא 'בושהאר תמורת יצהר'?

חשיפת המסמכים האחרונים מגלה כי תפיסה מדינית זו לא הייתה מבוססת דיה, והיא ככל הנראה ביטאה רחשי-לב אידיאולוגיים ואינטרסים פוליטיים ולא מציאות מדינית.

 

 

 

עבור לתוכן העמוד