• מדיה לדוגמא

ישעמדה

כשהדרך מתמשכת

דו"ח ועד מתיישבי גוש קטיף שהתפרסם השבוע קובע כי - 28 חודשים אחרי העקירה, מצבם של המגורשים הולך ומחמיר. " אם את ביצוע העקירה ניתן לתאר ב9-D, אזי לצערנו מלאכת השיקום מתבצעת במריצה ומתאפיינת בסחבת בירוקרטית גדולה ומיותרת" - קובע הדו"ח.

אל תקרי בניך אלא בוניך

השבוע התקיימה ישיבה של ועדת השרים לענייני מאחזים. השם מטעה. לא דיברו שם על מאחז או על נקודות התיישבות. לא דיברו שם על מגדל מים או על קראוון. דיברו שם על כיצד ניתן, באמצעות חקיקת חוקים ותקנות אנטי ציוניים ומוסריים להצר עד כדי מחנק את התפתחות כלל ההתיישבות.

כאן הכל התחיל

הקריאה מי לה' אלי המהדהדת בין הרי יהודה ושומרון מופנית גם כלפינו. מאבקם של החשמונאים שהתרחש כאן, לא התחולל על רקע "דרישות טריטוריאליות", אלא בשל הניסיונות להעבירנו על דתנו, על רקע גזרות שמד רוחניות, ועל רקע איבוד הריבונות היהודית האמונית - דווקא בארץ ישראל.
המאבק אז הוא סמל למאבק שמתחולל עד היום. אחיזתנו ביהודה ושומרון, כינון חיים יהודים שלמים, עם תרבות יצירה עשייה וחקלאות – באותם מקומות ואזורים שעליהם נלחמו המכבים, היא אותו מאבק. קריאה שבאה מקרב יחידים, אבל מהדהדת ובסוף חודרת לליבותיהם של רבים וסוחפת אותם אחריה. בימים ההם בזמן הזה.

פולארד

יהונתן פולארד הגן על ישראל, חרף נפשו וסיכן את חייו מתוך תחושת שליחות כדי להציל את עם ישראל מאיום קיומי, ולהגן עליו מכליה ומהתקפות טרור רצחניות. אין הבדל בין פולארד לבין יתר השבויים והנעדרים מלבד עובדה אחת: הוא שבוי במדינה ידידותית. על אף היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב אנחנו חייבים לדעת לפעמים לדפוק על השולחן – גם בנושאים המדיניים גם בנושאים ההתיישבותיים וגם כשמדובר בשיחרורו של חייל המצוי אצלם בשבי. בהבאתו הביתה של יהונתן פולארד.

לא ניתן להקפיא

שעות בודדות לאחר שראש ממשלת ישראל מודיע על הכוונה להקפיא את הבניה ביו"ש ומחליטה על שיחרור אסירים כ"מחווה" לאבו-מאזן, הטרור שוב מרים ראש: קסאמים על אזור אשקלון, מתקפת פצמ"רים על קיבוצי עוטף עזה, פיגוע ירי בשומרון וניסיון חדירת מחבלים לנתיב העשרה. כל מי שעיניו בראשו יתקשה להתעלם מההקשר. התשובה האמיתית לטרור היא המשך ביסוס וצמיחת ההתיישבות. את המגינה הזו לא ניתן להקפיא.

ונשמרתם מאד לנפשותיכם

פיגועי טרור, מחלות, איום האיראני –האיום האמיתי הוא דווקא זה הקרוב אלינו אשר גובה קרבנות בנפש מדי יום- נגע תאונות הדרכים. בתחילת השבוע, קיבלנו תזכורת מכאיבה לכך, כשהישוב מצפה יריחו איבד בתאונה מחרידה ארבעה מבניו, בהם שני אחים, שהיו בדרך לביתם. חשוב שנבין שבכל פניה, בכל סיבוב או בכל החלטה אחרת על הכביש אנו אחראים לחייהם של הסובבים אותנו ושל עצמנו, מתעסקים אנו בדיני נפשות. לוקחים לידיים החלטות של חיים ומוות. עלינו לצאת ולהיאבק נגד נגע תאונות הדרכים.

הצהרה משותפת אחת

"קיווינו שהכישלון המהדהד של פשע הנסיגה מעזה ימנע מאתנו את הצורך לצאת לכיכרות, אבל ממשלה עיוורת מאלצת אותנו ואנו יוצאים להגן על ארץ ישראל.
לא נסכים להסכם ולא להצהרה ולא להודעה. לעם ישראל

לראות למרחקים

ובזמן שהקב"ה הבטיח לאברהם " ולרעך אתן את הארץ הזאת" - היו מצויים נוכרים בכל רחבי ארץ ישראל. קשה לראות כיצד ארץ כנען המלאה בגויים תהפוך להיות ארצו של אברהם אבינו, ובניו וזרעו - שגם הם טרם נולדו. אבל אברהם אבינו רואהלמרחוק

יתפוצץ לנו ביריחו

המזימה להתנקש בחייו של ראש ממשלה ישראלי והתגובה הפלסטינית לאירוע מוכיחה בפעם המי יודע כמה שאבו-מאזן הוא אבו-בלוף. גם אלו שאינם מאמינים ברעיון ארץ ישראל השלמה מבינים שאם מדינת ישראל חפצה חיים, היא איננה יכולה לחתום על הסכם שבמסגרתו היא מעבירה לבלוף הזה את הריבונות על מקומות אסטרטגיים וחיוניים לבטחון אזרחי ישראל.

להילחם על המאחזים

לצערנו יתכן שבתקופה הקרובה נצטרך לשוב ולהיאבק בעוצמה ובנחישות -מאבק עיקש וחסר פשרות. כפי שכבר אמרנו בעבר: ידע כל מי שחושב שירים יד במאחזים שימצא מולו ציבור נחוש ועיקש שייאבק מאבק חסר פשרות כדי להגן על מפעל חייו ועל אמונתו. זו זכותנו המוסרית, וזו גם חובתנו הגדולה.

להמשיך בדרכו, ביחד.

בשיא כוחו ומרצו התגלה כשהוא בן למעלה מתשעים ושלוש, לאורך כל הדרך במאבק להצלת ישובי גוש-קטיף וצפון השומרון. למול החשש הנורא והחרב המתנופפת הצליח רב אברום לאחד את כל הסיעות והזרמים, להושיב סביב שולחן אחד את מגוון רבני הציונות הדתית, ראשי ישיבות רבני ערים ויישובים ביחד עם אנשי המעשה אנשי גוש קטיף, ראשי יש"ע והפעילים מכל קצות קשת המאבק לכנס את כולם להקשיב לכל הדעות לדון ולהכריע.

לצאת מן החומות

אחת הנקודות העיקריות במצוות חג הסוכות היא היציאה מבתי הקבע לדירות ארעי. שוב אין היהודי שם מבטחו בביתו ומבצרו אלא מוסר נפשו ודר שבעה ימים בבית ארעי פתוח ופרוץ. בכך מסמלים אנו את ביטחוננו בה' שומר ישראל

שנה טובה

ראש השנה הוא הזמן לעשות חשבון נפש. כללי-ציבורי ופרטי. חשבון נפש של אומה, של מנהיגות וחשבון נפש של אנשים, עמך בית ישראל.. ראש השנה הוא גם הזמן להתבונן בשנה החולפת ולהביט בה, לסכם אותה.

לא נעמוד מנגד- האחריות מחייבת

בימים האחרונים אנו עדים לקולות ומאמרים ביחס להסכם מאחזים חדש המתגבש בין ראשי מועצת
יש"ע והמועצות ביהודה ושומרון לבין נציגי משרד הביטחון. אותם כותבים מתייחסים בשלב הנוכחי
לביצה שטרם נולדה

הצדק הטבעי

האדם חייב שתחושת צדק טבעי תקנן בו, מין מוסר פשוט שאנו מצויים בזכות ובדין, שאנו מצויים כאן בחסדי ה' ולא בחסדי אף אחת מן האומות.

ניסויים כושלים

אריאל שרון הוביל את מדינת ישראל לשני ניסויי-ענק. למרבה הצער, שניהם נחלו כישלונות קולוסאליים. על אף זאת, משתעשעים היום יורשיו ברעיון לחזור שוב על ניסויו הכושלים, תוך ציפייה כמו-משיחית שהפעם הם יצלחו

על העיוורון

ישנו כלל שישראל מעולם לא מסרבת לדבר על שלום עם מי שחפץ בכך. אבל לצערנו אויבינו מעולם לא חפצים בכך באמת. ה"שלום" הוא דרך נוספת להשיג שטח טריטוריאלי בקומבינה פשוטה יותר כשמתמעטים אמצעי הלחימה והרקטות

כן ירבה וכן יפרוץ

מצדדי עקירת ישובים נוהגים לנופף בטיעון הדמוגראפי הפועל, לטענתם, לרעתנו. בשם ה"מאזן הדמוגראפי" הם מפחידים את עצמם ואת הציבור ממדינה דו-לאומית, הם קוראים ל"היפרדות" מהפלסטינים תוך התעלמות מ ההשלכות החמורות לביטחונה וקיומה של המדינה, ותומכים בבניית גדר הפרדה סביב ישראל הקטנה. 'הבעיה הדמוגרפית' מהווה טיעון מרכזי בתמיכה בהחרבת יישובים, גירוש מאות אלפי בני אדם, ונטישת חבלי מולדת ששוחררו בדם רב. מסתבר שטענות לחוד ומציאות לחוד.

אחדות המחנה ושינוי התודעה

מליאת יש"ע המתחדשת התכנסה ביום שישי, שעבר כ"ז תמוז התשס"ז באריאל, ובחרה ליושב ראש את דני דיין (51) תושב מעלה שומרון ולסגניתו את שרה אליאש (56) מקדומים.

הצדק מחייב

בפרספקטיבה של שנתיים מאז אותם ימים נוראים וקשים כולם מבינים ששום דבר טוב לא יצא לנו מזה. לא ביטחון לא כלכלה ולא הישגים מדיניים. לצערנו נראים היום הדברים כהזויים, תיאטרון האבסורד.
    [1-10]...[11-20]  
  1. לעמוד הקודם
  2.  
  3. 21 
  4. 22 
  5. 23 
  6. 24 
  7. לעמוד הבא
עבור לתוכן העמוד