• מדיה לדוגמא

ישעמדה

שבוי בחג החירות

עוד מעט יתקדש עלינו חג הפסח, משפחות משפחות ישובות בהסבה סביב שולחן הסדר, קוראים את ההגדה, שותים ארבע כוסות ועוסקים בסיפור יציאת מצרים, ביציאה מעבדות לחירות, משיעבוד לגאולה. באותם רגעים עלינו לזכור גם את מי שהשנה לא יוכל להסב לשולחן הסדר עם משפחתו, נעדרי צה"ל, שלושת החיילים החטופים, ואזרח ישראלי נוסף, שפעל בשליחותה של מדינת ישראל, ושבוי בכלא במדינה ידידותית, יהונתן פולארד. השבת בחרנו להביא מאמר של הרב יהונתן בלס, רב היישוב נווה צוף וראש כולל "רצון יהודה" בפ"ת, הקובע כי על מדינת ישראל מוטלת חובה הלכתית להביא לשחרורו של פולארד:

לצאת לחירות

כשראש ממשלה מצהיר ש"נמאס לנו לנצח" ושהמטרה היחידה של ממשלתו וחבריה היא "הישרדות", אין פלא שגיבורי התרבות של עם ישראל, הם משתתפי תוכנית טלוויזיה בעלת שם דומה. ציבור גדול בישראל נמצא היום בשבי קונספציות שקרסו פעם אחר פעם ובמשך שנים שעם ישראל מובל על פיהן מצבו רק הולך ומתדרדר. לקראת חג הפסח, עלינו לצאת לחירות. להשתחרר מכבלי הקונספציות הכושלות ומסממני הגלות, ולחזור לעצמנו, בחירות מחשבתית, ובתחושה הבריאה של בן חורין – הרצון לחיות, ולשם כך לנצח.

סוגייה מדינית חמורה

השבוע התפרסם בעיתון הארץ מאמרו של יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, בנושא הקפאת הבנייה. דיין תוקף את התנהלותה של ממשלת ישראל, ואת מדיניות הכניעה שהיא מציגה בפני האמריקנים והערבים. "הקפאת הבניה" – כותב דיין – "הנה סוגיה מדינית חמורה בעלת השלכות מרחיקות לכת, שפוגע בחוסנה וביטחונה של מדינת ישראל". הנה קטעים מתוך המאמר:

מהפחדה להתקפה

במקום להפחיד את הציבור הישראלי מפני ה"חשש מפיגוע נקמה" בעקבות חיסולו של רב המרצחים עימאד מורנייה יש להסביר ולהעמיק את ההבנה על מה אנו נלחמים, למה צריך לרוצץ את ראש הנחש, ולהבין, שכאשר אנו נאזרים ברוח גבורה, מרימים ראש, ועוברים ממגננה למתקפה – אזי בעז"ה אנו יכולים לכל אויבינו. אסור לנו להתעלם מהסכנות הביטחוניות, אך עלינו לשנות את כיוון הפעולה העיקרי. במקום שאנו נדבר ונרבה בחששות מפני הפיגוע הבא, מוטב שאויבינו יהיו אלה שיחיו בפחד מתמיד.

מרכז הלב

לא סתם נכנס המחבל לישיבה אקראית ופתח באש. הוא ידע היטב לאן הוא נכנס, ומה המשמעות של הפגיעה במקום הקדוש הזה. הוא תיכנן זאת במשך ימים ארוכים ותצפת על המקום עד שלבסוף חולל במקום את הטבח הנורא. הוא ניסה לפגוע במרכז. בלב הפועם שמפיץ תורה ומפיח חיים ברעיונות גדולים ההופכים מאידיאל למציאות. במקום שהוא ערש ההתיישבות ביהודה ושומרון.

חוזרים לעזה

השבוע התראיין האלוף במילואים יעקב עמידרור ביומן הבוקר ברשת ב' על פעילות צה"ל ברצועה למול ירי הטילים על שדרות אשקלון והסביבה. עמידרור, שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן הציג עמדה נחושה והחלטית: פעילות חד-פעמית בכניסות ספורות למבצעים נקודתיים לחבל עזה לא ישיגו דבר. הסיכוי היחיד לנצח את הטרור זה להיכנס שוב לחבל עזה, ולקיים במקום שליטה ביטחונית ישראלית מלאה של צה"ל וגופי הביטחון. לדבריו "אף אחד בעולם עוד לא מצא דרך לעצור טרור בלי לכבוש מחדש את השטח".

להרים את המסך

בימים אלו עושה אולמרט עושה כל שביכולתו כדי להרגיע את המערכת הפוליטית, בניסיון להשיג שקט תעשייתי למען התקדמות במשא ומתן החשאי על גורל ירושלים, הגבולות והפליטים. אולמרט מתכנן לגבש טיוטת הסכם עד לסוף שנת 2008 ואז ליזום מהלך של הקדמת הבחירות על רקע המהלך המדיני. פרישת ש"ס לאחר מכן כבר לא תעזור. השמאל ישכח לו את מחדליו, כשליו, ופרשיות השחיתות שנקשרו בשמו, ויעניק לו כהונה נוספת. מוכרחים לדרוש: הרימו את המסך וספרו מה מתבשל בחדרי חדרים.

מה עוד צריך ?

בימים אלו יושבים נציגים ישראלים ופלשתינים בחדרי חדרים, ופורשים את מפת ירושלים על השולחן ופורסים אותה לפרוסות. מתכננים איך לחלק את העיר שחוברה לה יחדיו. הפלשתינים מצהירים על כך בריש גלי, ושרת החוץ מעדיפה לאשר זאת במרומז, אבל יש כאלה שמעדיפים לטמון את הראש בחול ולהאמין להצהרותיו המפוקפקות של ראש הממשלה. איזה עוד הוכחה צריך לסכנה הברורה והמיידית שמרחפת על ירושלים?

לצאת מהדשדוש.

במקום שמדינת ישראל תפעל בצורה נרחבת במרחבים שמהם משגרים טילים על ישראל ותלחם נגד ראשי הפשע והטרור בעזה, היא פועלת בצורה נקודתית מול חוליות קסאמים, ועסוקה במיגון נרחב בשדרות ביישובי עוטף עזה וגם באשקלון. אולמרט ממשיך במדיניות חוסר המנהיגות ומוכיח אוזלת יד במציאות המתרחשת בשדרות ובעוטף עזה. הדשדוש, של מלחמת לבנון השניה, חוזר על עצמו פעם נוספת, הפעם בדרום.

על מנהיגות ואחריות

היציאה למלחמה בלבנון ולמבצע ארוך שם היתה חובת המדינה וחובת מנהיגיה. אבל במלחמה הזו לא היתה מנהיגות. אולמרט נכשל כישלון חרוץ במבחנו של מנהיג בעת מלחמה, ועליו לשאת ללא שום ספק באחריות ולפנות את כסאו. דפוס ההתנהגות הכושל שלו נמשך בימים אלה עם הדשדוש מול הסכנות המתפתחות מחבל עזה ובהליכה לתהליך מדיני מסוכן.

ישעמדה – תגובת שרשרת עזה

ככל שאנו מתרחקים מימי עקירת גוש קטיף מתבררים יותר ויותר האסון, הסכנה, האיוולת, הטיפשות ועצימת העיניים שהביא עלינו הגירוש. לאחר נפילת חומות ציר פילדלפי בשבוע שעבר יכולות לזרום לרצועה ממצרים באופן חופשי

חוקי ומאושר

הישובים הקרויים כיום "מאחזים" הוקמו ע"י הממשלה, כחלק ממדיניותה. המתיישבים היו שליחיה. . זו הדרך שבחרה הממשלה הנבחרת של מדינת ישראל ליישב באותה עת את הארץ. חוקי ומאושר.

מאחזי עיניים

ראש הממשלה משמר את נושא המאחזים מעל המים, כדי להשתמש בו כשק חבטות נגד ציבור המתיישבים לרווחים פוליטים ולהסיט הזרקורים ממחדליו בתחומים השונים, ולכן הוא גם דחה את ההצעות להסכמה בסוגיה שהגישו לו אנשי משרד הביטחון. ברור שמי שמקפיא בצורה מוחלטת את כל הבנייה בירושלים ובכל יו"ש - גם במעלה אדומים ואריאל – לא יכול לפתע להסכים להסכם שבו יאושרו להלכה נקודות התיישבות ותוסר הקפאת הבנייה והגזרות האחרות מעל ההתיישבות.

מקפיאים את ירושלים

הקור בירושלים השבוע, נבע מהקפאה עמוקה של כל בניה והתיישבות ברחבי הבירה. הסכנה הגדולה שממשלת ישראל מביאה עלינו, , זו התבססות של עובדה מדינית חזקה בתודעת הציבור בישראל ובעולם שבניה יהודית בירושלים היא מעשה קיצוני ומסוכן ומזיק למדיניות הישראלית. לא ייתכן שאחרי שיבתנו בתום אלפיים שנות גלות ושחרורה של עיר הנצח ירושלים, דווקא ממשלה ישראלית מטילה על ירושלים מצור – פיזי ותודעתי - ומונעת התיישבות פיתוח ובנייה בעיר בירתה.


בוש והכלם

ביקור נשיא ארה"ב בשבוע הקרוב, מציג איך ממשלת ישראל "מתנדבת" לוותר על נכסיה אסטרטגיים ועל עמדות מפתח במקום לנצל את ביקורו של בוש כדי לבסס את הקביעה שלו-עצמו בשלב הראשון במתווה "מפת הדרכים" – שכל עוד לא מפורקים ארגוני הטרור אין שום משא ומתן, במקום זאת היא נוקטת במדיניות רופסת כדי "למצוא חן בעיני הבוס", השריף מטקסס: רה"מ מקפיא בצורה מוחלטת את כל הבנייה ביהודה ושומרון ובשכונות ירושלים, וועדת שרים מיוחדת מנסה "להגמיש את ההגדרה דם על הידיים" - באותו שבוע שבו נרצחים שני צעירים ישראלים במהלך טיול בנחל תלם. במקום שטיח אדום אנו צריכים לראות בביקור סדין אדום.

כשהדרך מתמשכת

דו"ח ועד מתיישבי גוש קטיף שהתפרסם השבוע קובע כי - 28 חודשים אחרי העקירה, מצבם של המגורשים הולך ומחמיר. " אם את ביצוע העקירה ניתן לתאר ב9-D, אזי לצערנו מלאכת השיקום מתבצעת במריצה ומתאפיינת בסחבת בירוקרטית גדולה ומיותרת" - קובע הדו"ח.

אל תקרי בניך אלא בוניך

השבוע התקיימה ישיבה של ועדת השרים לענייני מאחזים. השם מטעה. לא דיברו שם על מאחז או על נקודות התיישבות. לא דיברו שם על מגדל מים או על קראוון. דיברו שם על כיצד ניתן, באמצעות חקיקת חוקים ותקנות אנטי ציוניים ומוסריים להצר עד כדי מחנק את התפתחות כלל ההתיישבות.

כאן הכל התחיל

הקריאה מי לה' אלי המהדהדת בין הרי יהודה ושומרון מופנית גם כלפינו. מאבקם של החשמונאים שהתרחש כאן, לא התחולל על רקע "דרישות טריטוריאליות", אלא בשל הניסיונות להעבירנו על דתנו, על רקע גזרות שמד רוחניות, ועל רקע איבוד הריבונות היהודית האמונית - דווקא בארץ ישראל.
המאבק אז הוא סמל למאבק שמתחולל עד היום. אחיזתנו ביהודה ושומרון, כינון חיים יהודים שלמים, עם תרבות יצירה עשייה וחקלאות – באותם מקומות ואזורים שעליהם נלחמו המכבים, היא אותו מאבק. קריאה שבאה מקרב יחידים, אבל מהדהדת ובסוף חודרת לליבותיהם של רבים וסוחפת אותם אחריה. בימים ההם בזמן הזה.

פולארד

יהונתן פולארד הגן על ישראל, חרף נפשו וסיכן את חייו מתוך תחושת שליחות כדי להציל את עם ישראל מאיום קיומי, ולהגן עליו מכליה ומהתקפות טרור רצחניות. אין הבדל בין פולארד לבין יתר השבויים והנעדרים מלבד עובדה אחת: הוא שבוי במדינה ידידותית. על אף היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב אנחנו חייבים לדעת לפעמים לדפוק על השולחן – גם בנושאים המדיניים גם בנושאים ההתיישבותיים וגם כשמדובר בשיחרורו של חייל המצוי אצלם בשבי. בהבאתו הביתה של יהונתן פולארד.

לא ניתן להקפיא

שעות בודדות לאחר שראש ממשלת ישראל מודיע על הכוונה להקפיא את הבניה ביו"ש ומחליטה על שיחרור אסירים כ"מחווה" לאבו-מאזן, הטרור שוב מרים ראש: קסאמים על אזור אשקלון, מתקפת פצמ"רים על קיבוצי עוטף עזה, פיגוע ירי בשומרון וניסיון חדירת מחבלים לנתיב העשרה. כל מי שעיניו בראשו יתקשה להתעלם מההקשר. התשובה האמיתית לטרור היא המשך ביסוס וצמיחת ההתיישבות. את המגינה הזו לא ניתן להקפיא.
    [1-10]...[11-20]  
  1. לעמוד הקודם
  2.  
  3. 21 
  4. 22 
  5. 23 
  6. 24 
  7. לעמוד הבא
עבור לתוכן העמוד