• מדיה לדוגמא

ישעמדה

יש גבול

הנקודה המרכזית היא שמדינה פלסטינית, לו הייתה קיימת, הייתה מאפשרת לאותם ערבים חמושים שצבאו השבוע על גדרותיה של מג'דל שמס, להגיע על רבבותיהם לגדרותיהן של כפר סבא וירושלים.

אזעקת שווא

לפני חודשיים טבע שר הביטחון אהוד ברק את המונח המאיים "צונאמי מדיני", ביחס להכרזה הפלסטינית החד-צדדית על מדינה, הצפויה בספטמבר, וביחס לתוצאותיה. השמאל והתקשורת עטו על המונח החדש, ויחד פעלו ליצירת פאניקה, שעלולה להוביל לטעויות מדיניות של הממשלה ולוויתורים מיותרים ומסוכנים. לקראת נאומו המדיני של ראש הממשלה, המתוכנן לשבוע הבא, פרסמה מחלקת המחקר של מנהלת ההסברה במועצת יש"ע נייר עמדה, המעניק לכל ישראלי את הכלים לרוקן מתוכן את בלון ההפחדה של ברק, להרגיע את הציבור ולחשוף את האמת: האו"ם כבר הכיר לפני רבע מאה בהכרזה על מדינה פלסטינית, אך זו לא יכולה לקום עפ"י החוק הבינלאומי. מדינת ישראל הייתה חזקה אז, ותישאר כזו גם עתה.

עמצאות 2011

לפני 63 שנה, ידענו מה אנחנו רוצים ומה צריך לעשות. ידענו מה צפוי להתרחש בקרב שונאינו בעולם כשנעשה את זה ובכל זאת - הקמנו מדינה, נלחמנו באויבים, דחינו את הביקורת והקמנו את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. לפני כמעט 44 שנה, באותן נחישות ועוצמה, איחדנו את חלקיה של ירושלים ושחררנו את רמת הגולן ואת יהודה ושומרון. כעת, נוכח ההתפתחויות בזירה המדינית ובזירה הפנים פלסטינית, הגיע הזמן לחזור לדרך המלך של ההגשמה הציונית. על הממשלה להשלים את המשימה ולקדם מהלך של החלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון ובשלב זה לכל הפחות על היישובים הישראלים ועל האזורים הפתוחים.

לחזור לקבר יוסף

לא תקרית ירי ולא טעות בשיקול הדעת - בשכם אירע ביום ראשון האחרון פיגוע ירי מכוון מטרה. בן יוסף לבנת הי"ד וחבריו המתפללים היהודים הם חלק מנוף קבוע באזור קבר יוסף בשנים האחרונות. צה"ל יודע זאת, וכך גם מנגנוני הביטחון הפלסטינים שלחצו על ההדק וטווחו במכוניותיהם. ההסתמכות המוגזמת והמסוכנת של מדינת ישראל על כוחות הביטחון של האויב היא שאפשרה לרצח להתבצע בקלות בלתי נסבלת. את הלקח יש ללמוד וליישם מיד - עלינו לחזור ולשלוט צבאית ואזרחית בקבר יוסף - זוהי זכותנו המופיעה בכל ההסכמים עליהם חתמו ישראל והפלסטינים בעבר.

בלי פאניקה

במקום להיערך בקור רוח ובתבונה, ישראל משדרת פאניקה. שר הביטחון ברק מדבר על צונאמי מדיני וראש הממשלה נתניהו מפריח בלוני ניסוי אודות ויתורים מסוכנים. הפאניקה הזו היא נבואה שמגשימה את עצמה - הערבים והקהילה הבינלאומית מריחים אותה, מגבירים בתגובה את הלחץ וחוזר חלילה.

לא מסתנוורים

התב"עות שאושרו השבוע מאשרות חוקית את הבניה הקיימת, מאפשרות סלילת כבישים ביישובים ושדרוג של מוסדות חינוך, אך יש לדעת - הן לא מאפשרות לחדש את הבניה ולאפשר לחיים הטבעיים ביהודה ושומרון להתפתח באופן הראוי והנורמאלי.

בצדק או בדין

התב"ע אינה תשובה או מידה שקולה כנגד רצח ישראלים, הורים על ילדיהם. אך יחד עם זאת, אסור להתעלם מהעובדה כי היישוב איתמר עומד בחזית, ושילם ב-28 שנות קיומו מחיר כה יקר על עמידתו האיתנה שם על גבעות השומרון, מוקף באויבים".

גבולות זמניים- צרות נצחית

בתקופה האחרונה עולה לדיון ציבורי יוזמה פלסטינית חדשה, שצוברת תמיכה מעטה אך לא זניחה בקרב כמה מדינות ברחבי העולם – הכרזה על הקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. זהו מהלך בעייתי ביותר, מסוכן ובלתי אחראי שיוצר דה-לגיטימציה לישראל, פוגע בביטחונה ומקבע את הסכסוך בין ישראל ושכניה הערבים. כאשר ההנהגה הפלסטינית משיגה את דרישותיה ללא צורך בוויתורים מצידה, אין לה שום תמריץ להמשיך בניהולו של משא ומתן עם ישראל. כל תכנית מדינית שיציע כעת ראש הממשלה, לא רק שלא באה בחשבון מצד עם ישראל בשל זכותו הבלעדית על הארץ, אלא דינה להידחות על הסף גם מצדם של הפלסטינים.

קורבנות ההסתה

עין לא נותרה יבשה השבוע, אל מול הרצח המזעזע והמתועב של חמשת בני משפחת פוגל באיתמר. תמונותיהם של הרב אודי, רותי והילדים יואב, אלעד והדס הקטנה אינן מרפות, וכך גם השאלה הפשוטה - איזה בן אנוש מסוגל לשחוט כך הורים על ילדיהם?

בנה, ביבי, בנה!

כהונת הממשלה ה-32, לוותה עד כה בהקפאה חונקת על ההתיישבות שעודנה נמשכת, כאשר אפילו מכרז אחד לבניה ביהודה ושומרון אינו מאושר. זאת בעוד כל ממשלות ישראל מאז מלחמת ששת הימים ובכללן ממשלות פרס, רבין, שרון, ברק ואולמרט - אישרו אלפי מכרזים לבניה, גם בתקופות קשות מאוד של משא ומתן ישיר עם הפלסטינים ולחץ בינלאומי כבד.

מי נתן את ההוראה?

העמדת לוחמי יס"מ חמושים בנשק מול אזרחים נאמנים למדינה, השבוע בחוות גלעד, זוהי חציית קו אדום מתוכננת מראש. מזעזע לחשוב ששוטר ישראלי הרים רובה, הכניס יהודי אזרח ישראל בין הכוונות ולחץ על ההדק, יהיה סוג התחמושת בקנה אשר יהיה. זהו תקדים מסוכן שנועד להעמיד את המתנחלים באור לא לגיטימי ולא אנושי ועלול להיות תחילתו של מדרון חלקלק מסוכן ביותר. האם בהפרת סדר מצד סטודנטים או פועלים היו יורים על מפגינים, אפילו אם היו נוקטים באלימות?

החודש ציינו חמש שנים לאירועים האלימים בעמונה. כנראה שהמשטרה והצבא לא למדו את הלקח, חרף וועדות החקירה שקמו בעקבות היד הקלה על האלה ועל רסן הסוס באותם הימים.

יהודה ושומרון – עובדה היסטורית ולא חסד של האו"ם

בשנת 1950 שאל האו"ם את נציג ישראל הצעירה האם בכוונתה לפעול למען קיום החלטת החלוקה שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947. התשובה הייתה שלילית. מילא, אמר הנציג, אם האו"ם היה נלחם יחד איתנו את מלחמת העצמאות ועומד על זכותנו להקמת בית לאומי בארץ ישראל, כפי שקבע המנדט הבריטי. אך במציאות בה לא נותרה לנו ברירה אלא לקחת את גורלנו בידינו ולהילחם בצבאות ערב על עצמאותנו, הכרזת כ"ט בנובמבר היא היסטוריה. האו"ם קיבל את התשובה ואימץ את ישראל כחברה מן המניין.

הדשא של השכן ירוק יותר

בעוד העולם טוען ללא הרף כי ישראל מצמיאה את הפלסטינים, ואינה עומדת בהסכמים עמה בסוגיית המים, המציאות מוכיחה את ההיפך הגמור. בכנס 'שגרירי ההסברה' שערכה באחרונה מועצת יש"ע, נחשף כי ישראל מעבירה מדי שנה כ-200 מיליון מטר מעוקוב מים, המגיעים אל 90 אחוז מהכפרים ביהודה ושומרון. ומה עושים הפלסטינים בכמות המים הנכבדת הזו? ובעוד הישראלים מצטמצמים בצריכה, הפלסטינים רק מגבירים את השימוש במים, שחציים משרתים את החקלאות הפלסטינית. כשליש מהתושבים הפלסטינים אינם מחוברים כלל למונה מים, והיתר כמעט שאינם משלמים, משום שלרשויות אין עניין לגבות את התשלום, וכמובן שאת מס הבצורת שאזרחי ישראל נאלצו לשלם השנה בשל המחסור בממטרים, אף אזרח פלסטיני לא שילם

שומרי החומה

הרמטכ"ל היוצא רב אלוף גבי אשכנזי נפרד השבוע מההתיישבות באירוע מרגש בתל-שילה שבבנימין תוך שהוא מציין כי: "אין עוד מקום כזה בעולם, בו ניתן לפסוע בנתיבי אבותינו. אנו, לובשי המדים, משמשים 'שומרי חומה' לאותה שרשרת מיוחדת של עם ישראל שהתחילה בימי אברהם אבינו". תקופתו של אשכנזי כללה אמנם גזירות מדיניות קשות אך במישור הביטחוני וביחסי עבודה שבין ההתיישבות לצה"ל נמצאה לרוב אוזן קשבת והבנה בלשכת הרמטכ"ל. אשכנזי ייזכר גם כמי שהביע עמדה ברורה נגד השתתפות של חיילים בהריסת בתי יהודים ופינויים בכוח והצהיר: "אי אפשר לנצח ארגון טרור בלי לשלוט בשטח"

מורשת או חרפה?

"אתר מורשת" המערת המכפלה הוא סיפור מתמשך של אפליה, ביזיון וחרפה. לאחר גשמי הברכה השבוע קרס גג הברזנט הישן מעל האזור שאינו מקורה במערה והגשם חדר פנימה אל מקום התפילה, על ארונות הספרים, ארון הקודש, וכל הציוד המצוי בו. המראה היה קשה, והרגשת ההשפלה והביזיון מילאה את הלב: כך נראים קברי אבות? לאן נוליך את החרפה? אך במקום להתקין גג סביר מעל אולם התפילה היהודי התירו הרשויות לשים... ברזנט חדש. מאמרו של איש הישוב היהודי בחברון נועם ארנון.

ממפה למפית

חשיפת מסמכי ג'זירה-ליקס, הגרסה הערבית לוויקיליקס, מוכיחים יותר מכל עד כמה מנהיגים בישראל היו שבויים בקונספצית תהליך ה"שלום" וללכת לוויתורים מפליגים כאשר בצד השני למולם ניצבת עקשנות פלסטינית שלא מוכנה להתפשר על פחות מחזרה כמעט מלאה לקווי 67'. העיתונים דיווחו על המנהיגים בישראל שבמהלך השיחות שרטטו על מפית את גבולות העתיד של מדינת ישראל. בשרטוט אחד הם הביעו נכונות לעקירת עשרות אלפי ישראלים מבתיהם, למסירת חלקי ארץ אבותינו לאויב, ולחזור לגבולות אותן כינה שר החוץ אבא אבן "גבולות אושוויץ". את מפת ארץ ישראל הם הפכו למפית.

קדימה לעבודה בישוב הארץ

במישור הפוליטי, שני הצדדים לעסקה הפוליטית הרוויחו השבוע – בנימין נתניהו ייצב את ממשלתו ופורשי העבודה - מקימי סיעת 'העצמאות' - הצליחו להיצמד חזק יותר לכיסאותיהם בממשלה ולקבל ארבעה תיקים לסיעה בת חמישה חברים. ומה על ארץ ישראל? האם הרוויחה או הפסידה מהמהלך הפוליטי שעשו השבוע ראש הממשלה ופורשי מפלגת העבודה? ימים יגידו.

אדם ואדמה

בעידן שבו הטכנולוגיה הולכת ומשתלטת על כל חלקה טובה, שבה אפילו גידולים חקלאיים חווה אפשר למצוא בפייסבוק, ורגע לפני שממציאים אפליקציית גידול עציץ באייפון – זה הזמן לחזור אל הראשונות. אל השורשים. אל השתילים הרכים והנטיעות ביערות הקרן הקיימת לישראל אשר חגגה לאחרונה 109 שנה, הקרן שפעלה לגאולת אדמות ארץ ישראל אשר שהוקמה בימים שבהם הציונות היתה חזון, ומדינה ריבונית עצמאית הייתה בגדר שאיפה רחוקה.

עמדות האמת של הפלשתינים

בתאריך 10/12/10 פרסם סאיב עריקאת מאמר בעיתון הבריטי ה"גרדיאן", שמציג את העמדות האמיתיות הבסיסיות של הפלשתינים: שתנאי לשלום עם ישראל הוא זכות שיבה לכשבעה מיליון פליטים פלשתינים לכל תחומי ארץ ישראל. המאמר, משום מה, חלף "מתחת לרדאר" של התקשורת הישראלית. במחלקת המחקר השיגו את המאמר, תרגמו אותו, הפכו אותו לנייר עמדה מסודר והפיצו אותו לקובעי מדיניות בישראל, לכותבי טורים, לעורכי עיתונאים ולכתבים בכירים בתקשורת הישראלית.
בעקבות כך - פורסם המאמר בהרחבה בעמוד שלם במוסף שבת של ישראל היום וטור דעה על בסיס נייר העמדה של מועצת יש"ע. בחרנו השבוע להביא בפניכם את נייר העמדה.

חרם מבית

בעוד הבנייה בערי יהודה ושומרון מוקפאת דה-פקטו בשל סירובו של שר הביטחון לחתום על מכרזים חדשים, העיר הפלשתינית רוואבי הסמוכה לעטרת שבבנימין הולכת ונבנית. השבוע נחשף כי מי ששותף לבנייה הפלשתינית הן חברות ישראליות רבות אשר כדי לקבל חוזים מול הפלשתינים – חתמו על חוזה שבו הם מתחייבים להחרים סחורות ישראליות מירושלים, מרמת הגולן ומיהודה ושומרון המוגדרים בחוזה כ"שטחים כבושים". במועצת יש"ע פנו ליועץ המשפטי לממשלה לבדוק את חוקיות העניין וועדת הכלכלה תקיים דיון דחוף בנושא בתחילת השבוע הבא. חרם מבית.
עבור לתוכן העמוד