• מדיה לדוגמא

עושים את העבודה

22/02/2017
עושים את העבודה (הגדל)

 

לפני ארבעים שנה, בכ“ב בשבט תשל“ז (פברואר 1977) עלה גרעין של 12 משפחות שהתארגן בהיאחזות הנח"ל כפר דרום לנקודת הקבע של היישוב נצר חזני, בכור יישובי גוש קטיף. יום גוש קטיף במערכת החינוך שצוין השבוע, באותו תאריך בדיוק, נבחר מתוך רצון לחשוף את התלמידים לכל מכלול החיים אשר התקיים ב-35 שנות קיומו של גוש קטיף ולחבר אותם לחבל ארץ חשוב זה ולמפעל ההתיישבות.

ראש הממשלה מטעם מפלגת העבודה יצחק רבין היה אורח הכבוד בטקס להנחת אבן הפינה של נצר חזני, ובמהלכו כתב בספר האורחים: "למתיישבי נצר חזני, בברכת הצלחה על תושבות הקבע במקום זה. עלו והצליחו". ב-1985, כאשר היה שר הביטחון, נפגש רבין שוב עם תושבי נצר חזני וכתב להם: "לאחר למעלה מתשע שנים מאז הנחת אבן הפינה, הוכחתם כי הצלחתם. הצלחתכם - הצלחת עם ישראל כולו. בהוקרה ובהערכה". בשנותיו של רבין כראש ממשלה הוקמו שבע התנחלויות ביהודה ובשומרון, כאשר רובן בבקעת הירדן - פצאל, נתיב הגדוד, רועי, אלמוג ונירן, אלעזר שבגוש עציון ומעלה אדומים. כמו כן, אושרה בממשלתו הקמתה של אריאל.

מפלגת העבודה של היום היא לא אותה מפלגת העבודה של אז. בניגוד להיום, בעשור הראשון למלחמת ששת הימים, פעלו ממשלות בראשות מפא"י והעבודה כדי להקים יישובים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן ולהצמיח את ההתיישבות היהודית. הם הקימו יישובים גדולים ומרכזיים בכל המרחב, דאגו לתשתיות ולאישורים גם כאשר זה לא עלה בקנה אחד עם הרצונות של שאר אומות העולם.

הן עשו זאת מכיוון שהן הבינו את חשיבותה של ההתיישבות היהודית, בהיבט הציוני והביטחוני שלה. בסופו של יום, ליישובים יש חשיבות מכרעת בקביעת הגבול העתידי וכפועל יוצא מכך, היכן תהיה משילות ישראלית. יישובי גוש קטיף אז, כמו יישובי יהודה, שומרון ובקעת הירדן היום מקיימים בפועל את חזונו הציוני של החלוץ והלוחם יוסף טרומפלדור, אשר אמר כי "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו".

רעיון זה בא לידי ביטוי בדבריו של יגאל אלון ז"ל על בקעת הירדן, שאמר: "לתרומתה של ההתיישבות נודעת חיוניות ללא תחליף, הן בישוב חבלים דלי אוכלוסין יהודיים והן בגיבושם של אזורי-הספר כאזורי ביטחון ... עם יישובים גדל הסיכוי במאבק המדיני. עם היישובים אולי תגדל עקשנותו לעמוד על גבולות המדינה".

לוי אשכול, כשכיהן כראש הממשלה הבין אף הוא בשלהי 1967 כי תהליך השלום תוך החזרת שטחים הוא חסר אופק מדיני נראה לעין, ולכן תמכה הממשלה בהקמת היאחזויות נח"ל. החל מהתקופה הזו ועד לסיום כהונתו הוקמו עשרה יישובים ברמת הגולן, ארבעה בבקעת הירדן וכן יישובים נוספים בצפון סיני וביהודה ושומרון.

כשכיהן שמעון פרס כשר הביטחון, הוקמו היישובים הראשונים בשומרון בתמיכתו, או כמו שהוא ציין בכנסת ב-1975: "הוויכוח המתנהל היום איננו ויכוח על עצם הצורך בהתיישבות, ואפילו לא על המפה ועל הממדים של ההתיישבות, אלא על סדרי עריכתה ... אני כשלעצמי אינני מודע לשום עיקרון שקבע מניעת זכות התנחלות ביהודה ושומרון".

אחת הדוגמאות הבולטות ביותר להקמה של יישוב על ידי מפלגת העבודה הוא היישוב הוותיק קדומים. גרעין "אלון מורה-שכם", הגרעין המייסד של היישוב, עבר תלאות רבות, ולאחר 7 ניסיונות עלייה על הקרקע שהסתיימו בפינויים של המתיישבים, בחנוכה תשל"ו עלו בפעם השמינית ולא פונו עוד. בתחילה הם התיישבו בתחנת הרכבת הישנה בסבסטיה ומשם עברו למחנה הצבאי קדום, ממנו נגזר שם היישוב. היה זה שמעון פרס ששאף להסכם בו הותר ל-30 משפחות לעבור למחנה צבאי באזור – מחנה קדום ואמר מאוחר יותר כי "יש לבחון את האפשרות שקדום תהפוך ליישוב של קבע. צריך לדאוג לכך שבחמש השנים הבאות תוכפל האוכלוסייה היהודית מעבר לקו הירוק. אלה שסבורים שהתיישבות כזאת תדחה את השלום, טועים".

ממשלות השמאל הקימו לאחר מלחמת ששת הימים יישובים בכל יהודה, שומרון ובקעת הירדן, מסיבות שונות, אך בזכותן אוכלוסיית יהודה ושומרון נושקת לחצי מיליון תושבים. איננו צריכים לציין את ממשלות הימין הרבות שפעלו למען ההתיישבות ושקצרה היריעה מלהכיל את כל התבטאויותיהן, כמו "עוד יהיו הרבה אלוני-מורה" שאמר ראש הממשלה מנחם בגין.

זו זכותנו העקרונית כיהודים וחובתנו המוסרית כתושבי ארץ ישראל לפתח את הארץ ולהקים יישובים ביהודה ושומרון. וההחלטה, כמו אז כן היום, צריכה להיות בידינו ולא בידי אומות העולם. גם לא בידי ידידתנו הגדולה, ארצות הברית.

ממשלת ישראל, הממשלה הימנית ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, מחויבת להמשיך את דרך הציונות על ידי חידוש התכנון והבנייה בכל רחבי הארץ. ובוודאי שעליה לעמוד בהתחייבויות לתושבי עמונה בדבר הקמת יישוב חדש. אסור לה לזייף. עליה להקים יישוב חדש כמובטח ולשים את המטרה הזו בעדיפות ראשונה.

יישובים רבים הוקמו באזור על ידי ממשלות השמאל והליכוד. כולם בנו בהתיישבות. זוהי הזכות והחובה שמוטלת על הממשלה - לקחת אחריות על יהודה, שומרון ובקעת הירדן, ובשלב ראשון להחיל את החוק הישראלי ולאפשר בניה בהיקפים רחבים. אסור לתת להקפאה לחזור על ידי העברת האחריות לצוות בינלאומי. הכל בידיים שלנו.

 

עבור לתוכן העמוד