• מדיה לדוגמא

ה-SMALL הקיצוני

27/08/2014
ה-SMALL הקיצוני (הגדל)

סקר של ערוץ הכנסת, בשיתוף מכון המחקר Panels Politics של מנחם לזר, הציג השבוע תמונה פוליטית עדכנית של הציבור בישראל. 43% מהנשאלים הגדירו את עצמם כבעלי השקפה ימנית, 42% העידו שהם אנשי "מרכז", ורק 12% בלבד הצהירו על השקפת עולם שמאלנית. מה הפלא? סרבנות ופעילות אנטי-צה"לית, זלזול בציונות ובערכיה, סיוע לחרמות על ישראל ומוצרים ישראלים, הסתה נגד הנהגת המדינה וקציני צה"ל, הזיית "שתי המדינות" ופעולות רבות נוספות העבירו את תדמיתו של השמאל מזרם אינהרנטי ולגיטימי בתוך עולמה של הציונות, לזרם חיצוני פוסט-ציוני שמחפש ללא הרף כיצד לחבל בעשייה הלאומית ובהתקדמות המבורכת של מדינת ישראל, בכל התחומים. אי אפשר להאשים את מי שמעדיף להגדיר את עצמו כ"מרכז", רק כדי לא להיכלל בקבוצה אחת יחד עם השמאל הקיצוני.

גם מתיישבי עוטף-עזה – רובם מצביעי שמאל היסטוריים - מבינים היום יותר מתמיד שאל מול הטרור אין באמת שמאל וימין. הרקטות אינן מבחינות בין מצביעי הליכוד ומצביעי מרצ, והרצון של תושבי העוטף להתמודד נכון, לעומק ולאורך-זמן עם האיום מעזה – אינו שונה כלל מרצונם של מתיישבי יהודה ושומרון לחיות חיים בטוחים ורגועים, לצד ערביי האזור. מתיישבים רבים מיהודה ושומרון ביקרו בחודשיים האחרונים ביישובי הדרום, ומקרב שני הצדדים עולה המסקנה הבאה: כולנו ישראלים פשוטים, שמעוניינים בחיים נורמליים ומוכנים לקחת את האתגר שבחיים לצד שטחי אויב – ובלבד שהמדינה תעשה הכל כדי להגן עלינו ועל משפחותינו. ההתיישבות "שלהם" וההתיישבות "שלנו", אם כן, אחת היא.

וכעת, כשרוב מוחלט של אזרחי ישראל מסרב לקנות את אשליות השמאל ומבין את החשיבות שבהתיישבות – מה נותר לאנשי השמאל הקיצוני לעשות? לסכסך.

"מנהרות? ירי בלתי-פוסק? חדירות מחבלים? מה כל אלו לעומת הזדמנות נוספת להזרים עשרות מיליונים לטובת בנייה בשטחים?" רושפת הקרן החדשה לישראל. "השקעה ביישובי עוטף עזה היא לטווח ארוך, והשקעה בהתנחלויות המבודדות עושה בדיוק ההיפך", מתפייטת השרה לבני. "בהתנחלויות יקבלו סיוע פסיכולוגי, הדרום יכול לחכות", זועקת הכותרת ב'כלכליסט'. "ביום שבו ילד באלקנה יקבל כמו ילד בדימונה, נראה נטישה של ההתנחלויות", מצייצת ח"כ סתיו שפיר.

הניסיונות הללו לייצר שנאה פנימית בתוך עם ישראל, בעזרת שקרים ועיוות העובדות, הם מעטים אמנם, אבל אסור להתעלם מהם. הדמוניזציה של ההתיישבות ביהודה ושומרון היא כלי הנשק האחרון שנותר בידי השמאל הקיצוני, ונמשיך להיאבק בה, בעזרת הפצת האמת.

מצב החיים ביהודה ושומרון, הן בצד הישראלי והן בצד הערבי, הולך ומשתפר בשנים האחרונות. הגורם העיקרי לכך הוא הכרעת הטרור והמשך השליטה הישראלית בשטח - יד חזקה ומרתיעה של כוחות הביטחון אל מול כל ניסיון של מחבלים להרים ראש. אך לצד זאת, וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו מציינים זאת בעלוננו, אחראית לכך גם איכות החיים באזור, ובראשה שיתופי פעולה כלכליים ובנייה הדרגתית של שגרת חיים נורמלית – הן בצד הישראלי והן בצד הערבי.

בתחילת השבוע פרסמה התאחדות התעשיינים נתונים מעודכנים על העסקת ערבים ביהודה ושומרון. מהנתונים עולה שמספרם של ערביי יהודה ושומרון המועסקים בהתנחלויות מגיע ל-22,500. אם לוקחים בחשבון את העובדה שברשות הפלסטינית, בית אב כולל מספר משפחות החיות יחד – אפשר להעריך בכחצי מיליון איש את מספר הפלסטינים שנהנים באופן ישיר מתעסוקתם של ערביי יהודה ושומרון במפעלים ובחקלאות היהודית באזור. יתירה מזאת – בעוד שהשכר היומי הממוצע של עובד ברשות הפלסטינית עומד על כ-87 שקלים, אותו עובד יקבל עבור אותה העבודה פי שניים שכר כאשר הוא מועסק במפעל ישראלי.

זהו רק תחום אחד של שיתוף פעולה, שמחזק הן את מפעל ההתיישבות, והן את הסיכוי לדו-קיום בשטח. לא שלום של מנהיגים, הצהרות והתערבויות בינלאומיות – אלא שלום של אנשים. את העובדה הזו, מתקשים אנשי השמאל הקיצוני להבין. המשך הדמוניזציה שלהם כלפי מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון לא רק שפוגע בכלכלה הישראלית – הוא גם עשוי להגדיל את הסיכוי להרעה משמעותית במצב הביטחוני של ישראל כולה. מזל שהם כל כך מעטים.

עבור לתוכן העמוד