• מדיה לדוגמא

בין איתמר ליצהר

11/06/2014
בין איתמר ליצהר (הגדל)

מפעל ההתנחלויות הוא מקור לגאווה ישראלית אמתית וראוי לכל הערכה. המתנחלים, בעיניו של הישראלי הממוצע, הם קבוצה של אנשים שבחרו לוותר על מנעמיה של העיר הגדולה, לטובת אזור מאתגר יותר, מבחינה ביטחונית, תחבורתית, תעסוקתית ועוד. חלקם עושים זאת מטעמים אידיאולוגיים, חלקם מטעמי איכות חיים. כל זה נכון ויפה, אבל זו בהחלט לא התמונה המלאה. כי לצד ההערכה והגאווה, צצו להן בשנים האחרונות שאלות וספקות, שמקורן בערבוב אמת ושקר ומשחקים דמגוגיים עם נתונים. השבוע בישעמדה – תגובה רצינית לדברים לא רציניים שאמר השבוע שר האוצר מול כל האומה.

הבעיה אינה בשאלות או בספקות, אלא במקורן. חלק מהפוליטיקאים וכלי התקשורת, בעידודם של קמפיינים ביוזמת השמאל הקיצוני, מציפים שוב ושוב סדרות של שקרים שכל מטרתם להכפיש את מפעל ההתנחלויות, להשחיר את פניהם של המתנחלים, ולשכנע את הציבור הישראלי שהמחיר עבור ההתיישבות ביהודה ושומרון כבד מנשוא ובא על חשבונם של תושבי ישראל שבתוך הקו הירוק. את השקרים הללו, עוטפים בעלי האינטרס בנתוני אמת "מעובדים", ובפריטה על רגשות.

כך בדיוק היה השבוע בכנס קיסריה, כאשר שר האוצר לפיד הצהיר כי "איפשהו בין איתמר ליצהר קבור הכסף שיכול היה לשמש לנו לכיתות קטנות יותר, לשירותי בריאות טובים יותר, לצמצום אי השוויון בחברה הישראלית וגם לכיפות ברזל ולטילי חץ 3 ולהתעצמותו של צה"ל".

כבוד השר לא ידע עד כמה הוא צודק. בין איתמר ליצהר שוכן הכפר הערבי חווארה. את החשמל שמזרימה מדינת ישראל אל בתיהם של תושבי חווארה, הציבור הישראלי משלם. אותה רשות פלסטינית שמוציאה מדי שנה 100 מיליון דולר כדמי מוטיבציה למחבלים, מסרבת לשלם חוב מצטבר של 1.3 מיליארד שקל לחברת החשמל. סכום הכסף הזה בהחלט יכול היה לכסות את הצרכים שהזכיר לפיד, ואף יותר.

אפשר להתייחס בביטול לניסיונו הלא רציני של לפיד לסכסך בין חלקים שונים בעם, בעזרת דמגוגיה שטחית. אך כיוון שבדבריו יש גרעין של אמת – אכן, בחישוב גס של עלות לנפש, ישנם הבדלים תקציביים בין יהודה ושומרון ויתר אזורי הפריפריה לבין מרכז הארץ – נכון יותר להתייחס לדברים ברצינות ולהסביר את הנתונים והעובדות. כי האמת היא כלי ההסברה הטוב ביותר.

מאז הקמת המדינה, ההתיישבות היא חלק מרכזי במימוש הציונות המעשית. כמו אז כן עתה, אי אפשר למדוד את ערכה של ההתיישבות בסולם ערכים כלכלי. מחיר ההתיישבות בנגב, בגליל, ביו"ש ובבקעה גבוה יותר מאשר במרכזי אוכלוסייה שבין גדרה לחדרה.

יהודה, שומרון והבקעה הם אזורי פריפריה. בכל אזורי הפריפריה בישראל היישובים והערים קטנים יותר, המרחקים בין היישובים גדולים יותר, ולכן כשמחלקים את עלויות התשתיות והתחבורה, למשל, במספר התושבים - מתקבל מספר גבוה יותר מזה שיתקבל בערים מרכזיות וגדולות. היגיון פשוט. אם אריאל, למשל, הייתה גדולה פי עשרים, כמו פתח תקווה, עלות המדינה לכל תושב הייתה זהה בין שתי הערים. השוואה בין המועצה האזורית הר חברון, עם ששת אלפים תושבים, למועצה אזורית כמו הגלבוע שבה 27 אלף תושבים – היא מגוחכת. הלא רק החלוקה של עלויות פינוי האשפה לנפש כשלעצמה יוצרת פער אדיר.

ומה עם עלויות הביטחון? גם כאן אזור יהודה ושומרון אינו זוכה לעדיפות מיוחדת – בדיוק כפי שהיה עם יישובי קו העימות בצפון ויישובי עוטף עזה בדרום (בחלק מהמקומות זה המצב גם היום) גם ביו"ש מכתיבה המדינה נהלים מיוחדים, המחייבים עלויות נוספות, במטרה להגן על חיי אדם. אין עדיפות. אין הטבות. אין תוספות מיוחדות לתושבים.

במקום להשקיע את זמנו בחיזוק הדמגוגיות של השמאל הקיצוני, במקום להגדיל את הקיטוב בין אזרחי המדינה, מוטב שמר לפיד יפעל למען האזרחים ויקל על מצוקת הדיור, למשל. כי כדי להוריד את העלות לנפש ביהודה ושומרון, כל שעל הממשלה לעשות הוא להאיץ את הבנייה והפיתוח של היישובים ביהודה ושומרון, להרחיב את הערים באזור ולצמצם את המרחקים בין היישובים השונים במועצות האזוריות. כך תתחלק הוצאת המדינה באופן מאוזן יותר, ותושבי ישראל יוכלו להרוויח דיור זול יותר באזור מרווח יותר.

עבור לתוכן העמוד