• מדיה לדוגמא

פתרון שהוא בעיה

8/01/2014
פתרון שהוא בעיה (הגדל)

תנועת ישראל שלי, המועצה האזורית בנימין ומועצת יש"ע יצאו השבוע בקמפיין נרחב נגד הלחץ האמריקני על ישראל לוויתורים, בהובלתו של מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי. במסגרת הקמפיין החדש, הוקם אתר אינטרנט עבור חברת "ג'ון קרי פתרונות בע"מ", שסיסמתה: "אין לנו פתרונות טובים, אבל חייבים לעשות משהו...". המסר העיקרי: הידידות העמוקה של ישראל עם ארה"ב, אינה מחייבת אותנו להיכנע ללחצים שמובילים אותנו לקבלת פתרונות שמסכנים את המדינה שלנו ואת תושביה. השבת בישעמדה – על הקמפיין החדש שסחף השבוע את הרשת.

ג'ון קרי אינו אדם רע. הוא פשוט מייצג את האינטרסים האמריקנים ולא את אלו הישראלים. אגב, הוא אינו מזכיר המדינה הראשון שעושה זאת – קדמו לו מאז הקמת מדינת ישראל 18 מזכירי מדינה שביקשו "לסייע" לישראל לפתור את הסכסוך ארוך השנים עם ערביי ארץ ישראל.

אז אם ג'ון קרי איננו הבעיה, מי כן? התשובה כנראה לא תשמח אותנו במיוחד, אבל זו האמת – הזיכרון של כולנו הוא למעשה הגורם היחיד שמפריע לנו להתמודד נכון עם הלחץ האמריקני. כדי לסייע לעצמנו בפתרון הבעיה, החליטו השבוע מועצת יש"ע, המועצה האזורית בנימין ותנועת ישראל שלי להקים אתר אינטרנט חדש, עבור חברת "ג'ון קרי פתרונות בע"מ" – החברה שפועלת לאורה של  הסיסמה "אין לנו פתרונות טובים, אבל חייבים לעשות משהו...". הסרטון המרכזי באתר לועג לפתרונות ה"יצירתיים" של קרי לבעיות היומיום, פתרונות שמביאים – כמובן – להחמרת המצב...

שני סרטונים אחרים המוצגים באתר, סוקרים בפני הגולשים את שתי הבעיות המרכזיות שלרבים מאיתנו, ובעיקר למנהיגינו, יש נטייה לשכוח: הראשונה - ארה"ב אינה מחזיקה בהישגים גדולים בכל הנוגע לפתרון סכסוכים במזרח התיכון,  והשניה – ניסיון העבר מוכיח שכשאר ישראל אומרת "לא" לבקשות והצעות אמריקניות הנוגעות לביטחונה – המצב רק משתפר והדוד סם בסופו של דבר נכנע ומוותר על הניסיון לכפות על ישראל את רצונותיו.

אל המסקנות הנ"ל הגיעו יוזמי הקמפיין, על בסיס בדיקה מקיפה של העובדות ההיסטוריות, שחשוב שכל אחד ידע:

בשנים האחרונות הצליחו האמריקנים לפגוע בבנות בריתם במזרח התיכון, ולהחליש הן את התדמית החזקה של ארה"ב באזור ובעולם כולו, והן את האמונה שהתערבות מתווכת של מדינה חזקה עשויה להניב תוצאות חיוביות במסגרת משא ומתן המתנהל בתוך מדינות המזרח התיכון, וביניהן.

כך היה במצרים 2011, כאשר נתקל משטרו של הנשיא מובארק במחאות ציבוריות ובסופו של דבר קרס בעידודם של האמריקנים. מובארק נכלא, האחים המוסלמים עלו לשלטון, וג'ון קרי בחר להגדיר את ההתרחשות הזו כ"ניצחון לדמוקרטיה". פחות משנה אחר כך, אותם "דמוקרטים" ביטלו את החוקה המצרית ודרדרו עוד יותר את תחושת הביטחון של אזרחי מצרים. כך גם בסוריה, שם מלחמת אזרחים גבתה עד כה מעל 125 אלף קורבנות. היה זה אותו קרי, שזיכה את הנשיא אסד בתואר "איש נדיב", ושנה אחר כך נאלץ לאיים אליו במתקפה כדי שיפסיק את השימוש בנשק כימי כלפי אזרחיו שלו. גם ניצחונו של חמאס בבחירות ה"דמוקרטיות" ברצועת עזה בשנת 2006 רשום על שמו של הבית הלבן, וכן דיכוי האזרחים האלים באיראן 2009, כאשר המון אזרחי זועם ברחובות הותקף ונרצח בידי שליחיו לובשי המדים של אחמדינג'אד. הכל תחת עינו הפקוחה של הדוד סם.

ומה באשר לישראל? אל מול הצלחות אלה ידעו מנהיגינו לאורך הדורות מהי השיטה הנכונה לפעול בה כאשר הטלפון מהחדר הסגלגל מגיע. בן גוריון לא נרתע מהתנגדות הבית הלבן להקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, או כשנדרש לוותר על ירושלים כבירתה; גולדה מאיר ולוי אשכול לא נכנעו ללחץ האמריקני לסגת מרעיון הקמתו של "מפעל הטקסטיל" בדימונה; מנחם בגין הפציץ את הכור בעיראק וסיפח את רמת הגולן למרות איומיהם המפורשים של החברים מאמריקה; יצחק שמיר סירב להקפיא התנחלויות בתמורה לחבילת סיוע לקליטת גל העלייה מרוסיה; ואפילו בנימין נתניהו סירב להאריך את ההקפאה שביקש הנשיא אובמה ב-2010, ומה קרה? שום דבר. לאורך שנות קיומה, גם כשישראל היתה חלשה יותר וארה"ב חזקה יותר, ידעה הממשלה בירושלים לומר לא לאמריקנים, כשהדבר נגד את עמדותיה או את צרכיה הביטחוניים.

קיומה של מדינת ישראל הוא האינטרס העליון שלנו, והאינטרסים המשותפים שלנו עם ארה"ב תמיד עזרו להם וגם לנו, להתגבר על חילוקי הדעות. בקיצור, קצת ביטחון עצמי לא יזיק לאף אחד.

מזמינים אתכם לבקר באתר הקמפיין

עבור לתוכן העמוד