• מדיה לדוגמא

מדן וע אילת

מדן וע אילת (הגדל)

באר שבע ואשקלון, לוד ותל אביב, בית שאן וטבריה – בכל פינה בארץ משווע עם ישראל להתפתחות אמונית, ערכית, ציונית ולאומית – ועל הצורך הזה בדיוק עונים עשרות גרעינים תורניים ברחבי הארץ. הצלחתם הברוכה של הגרעינים, שהתבטאה גם בבחירות המקומיות בשבוע שעבר, שואבת כוח לא מועט מאנשי ההתיישבות ביש"ע בעבר ובהווה, וזכתה לעדנה תחת ניהולו של ש"י תובל, מקים הגרעינים המשימתיים ברחבי הארץ. בישעמדה השבוע – על פועלו של ש"י, שנפטר השבוע בגיל 48, ועל הקשר העמוק שזיהה בין פעילותם של הגרעינים לבין מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.

לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, גדל והלך מספר הגרעינים התורניים ברחבי הארץ. באחד הסרטונים מסביר ש"י את הסיבה: "מעבר לכאב הגדול על הגירוש מגוש קטיף, אני חושב שהכאב היותר גדול של הציבור הציוני-דתי היה שראינו שלעם ישראל זה לא אכפת. הרגשנו שהם לא מזדהים אתנו אפילו ברמה האנושית הבסיסית ביותר, שלוקחים אנשים ומגרשים אותם מהבית שלהם, מעבר לעיסוק הפוליטי - זה עבר כאילו כלום. וזה כאב מאוד לציונות הדתית. זה כאב לאנשי הגוש. ואני חושב שבעקבות זה, הרבה מאוד אנשים בציונות הדתית החליטו שגם אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש מסוים. אנשים שלאו דווקא גרו בגוש קטיף... והחליטו שהם רוצים לנסות להתחבר לעם ישראל, רוצים לנסות להשפיע...".

ש"י תובל, שנפטר השבוע בגיל 48, ניהל את "קרן קהילות" – הגוף היוזם והדוחף מאחורי מפעל הגרעינים המשימתיים ברחבי ישראל. מזה יותר מ-20 שנה, טיפח ש"י את הגרעינים בכל אתר ואתר, האמין באנשים בשטח, גייס את הכספים הנדרשים, כיוון ונתן יד לכל מי שהזדקק לה, ומתוך מנהיגות נחרצת שלוותה בכמות נכבדת של ענווה, עמד במשימה בגאווה גדולה. "הוא חינך אותנו שבגרעין בעיר צריכים המון ענווה כדי להתחבר לאנשים", סיפר השבוע אליהו ראובן מהגרעין התורני באשקלון, "ומהצד השני - תחושת שליחות חזקה, אנרגיות ורצון לעשות שינוי".

ש"י, מספרים קרוביו ואוהביו, ראה בחיבור של הגרעינים התורניים עם יש"ע מעשה אסטרטגי מהמעלה הראשונה. החיבור התודעתי והרוחני של הגרעינים למפעל ההתיישבות, היה אחד הנדבכים החשובים בעשייה שלו. איך נוצר החיבור בין שני המפעלים, שנראים לכאורה מנוגדי מטרה?

לאחר ההתנתקות, הגרעינים שהיו עדיין מפעל בהתהוות, זכו לתוספת משמעותית של כח אדם, של משפחות בטווח גילאים רחב שהחליטו שהן רוצות לבוא ולגור בעיירות הפיתוח ובערים הגדולות כמו תל אביב, יפו וכן ערי פריפריה כמו אשקלון ואופקים. הציבור הציוני-דתי החל להפנים את הצורך לצאת מהבועה והחממה, ולנסות להתחבר יותר לעם ישראל.

ש"י, מספרים מקורביו, ראה את אחת המשימות המרכזיות של הגרעינים בפתיחת לבו של העם לעניין יהודה ושומרון, שהרי יו"ש אינה עניין השמור למתנחלים בלבד. יו"ש אמור לעניין את כל עם ישראל. זהו ליבה של ארץ ישראל בה חיו אבותינו ושאליו כספנו לחזור כל השנים הארוכות והקשות בגלות. הגרעינים התורניים, לתפיסתו, יש ביכולתם לנער את העם היושב בציון ממנות חוסר ההיגיון והצדק המופנות אליהם ממקורות שונים, ולהראות להם מה טוב לעם ישראל, ולעולם כולו, וכן אפילו לערביי יו"ש.

לפני כשנתיים החליט ש"י לקחת את הרעיון לשלב היישום. מועצת יש"ע ואנשי הגרעינים התורניים בהנהגתו של ש"י, הניפו יחד את דגל הגרעינים התורניים ודגל ההתיישבות ביו"ש יחד – דגל הזהות היהודית, בארץ התנ"ך. בשנתיים אלה הוביל ש"י שיתופי פעולה של אנשי הגרעינים שבאו מיש"ע, עם הקהילות השונות ברחבי הארץ. החיבור מחדש התבטא בפרוייקטים, בלמידה משותפת, בכנסים לרכזות קהילה אודות עבודה קהילתית נכונה ועוד.

תכניות רבות עוד עמדו על הפרק, ובקרן קהילות מתכוונים ליישם אותן, לזכרו של האיש אשר הוביל את הקרן בדרכה הייחודית, הישראלית, היהודית. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

עבור לתוכן העמוד