• מדיה לדוגמא

הם מ-פ-ח-י-ד-י-ם

הם מ-פ-ח-י-ד-י-ם (הגדל)

אחרי כישלונו הגדול של "הצונאמי המדיני" מבית מדרשו של אהוד ברק, מתגייס השמאל לקמפיין הפחדה חדש ולא מתוחכם במיוחד: אינתיפאדה שלישית. טובי המומחים והפרשנים שולפים מהבוידעם את חליפות האיומים ומודיעים שאם מדינת ישראל לא תודיע מיד, כאן ועכשיו, שאבו מאזן הוא פרטנר, שחייבים לעשות שלום עכשיו ושההתנחלויות צריכות להיעקר  – תקום אינתיפאדה שלישית על ישראל, וחמור מכך – הפעם הממשל בארה"ב יעמוד מנגד. הכותרת שונה, אך את המטרה אפשר לזהות מקילומטרים: השמאל הקיצוני מבקש לייצר פאניקה שתגרור את הממשלה החדשה, תהא אשר תהא, לטעויות מדיניות וויתורים מסוכנים.

המילים "אינתיפאדה שלישית" לא נולדו היום. הן מסתובבות למעשה מעל דפי העיתונות כבר למעלה מעשור. עוד בשנים שקדמו לגירוש מגוש קטיף הזהיר אהוד ברק (בתוארו אז – "ראש הממשלה לשעבר") מפני אינתיפאדה שלישית.

רק לפני שנה ומחצית רעשה וגעשה הארץ, או יותר נכון רעש וגעש "הארץ", אודות הצונאמי המדיני ממנו הזהיר ברק. הוא סיפר לכולם שאבו-מאזן יכריז על הקמת מדינה פלסטינית והעולם יכיר בכך, ואח"כ ישראל תיחשב כפולשת זרה ותושבי יו"ש יוגדרו כעבריינים. את התסריט האיום הזה, כך הזהירו ברק וחבריו, חייבים למנוע באמצעות הכרזה מקדימה על מדינה פלסטינית.

הציבור בישראל, למרבה השמחה, לא נכנע ללחץ. החברה הישראלית בחרה להניע מהלך של תיקון חברתי פנימי, ונושא המדינה הפלסטינית ירד לו ממרכז החדשות בישראל ובעולם. גם הבחירות האחרונות עסקו במידה רבה בענייניה הפנימיים של ישראל, ותוצאות הבחירות ודאי מעידות על כך.

אם כן, ברור שאל מול האיומים הבאים מצד הפלסטינים, בעזרתם האדיבה של אנשי השמאל הקיצוני, על ישראל להציג עמדה זקופה ונחושה – להוסיף ולהרחיב את מפעל ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון ולהודיע על חזרה ברורה מתמיכה ברעיון המדינה הפלסטינית. ובכל זאת, מה נכון יהיה לעשות אל מול החשש האמיתי מפני גל של אלימות מצד ערבים כלפי חיילים ואזרחים ישראלים?

על כך כתב השבוע מי שכיהן כיו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, ד"ר רון בריימן, בעיתון 'ישראל היום': "התגובה הישראלית צריכה להיות מרתיעה ולא מתרפסת, תקיפה ולא רכרוכית. הצבתה של ציפי לבני בראש צוות המשא ומתן היא מסר בכיוון ההפוך ועלולה ללבות תובענות ל"מחוות" כלפי התוקפן מרמאללה. ביקורו של אובמה בשלב מוקדם כל כך של כהונתו השנייה ולחצים צפויים מכיוונו, בטרם התייצבה ממשלתה החדשה של ישראל ובטרם הפיק הנשיא האמריקני לקחים ממסעו הכושל באזור בראשית כהונתו הראשונה, עלולים אף הם להקשיח את תביעותיו של מכחיש השואה ה"חלש" (אבו מאזן). כוחו בחולשתו. 

העובדה שלא חולף יום בשבוע האחרון ללא ראיונות עם נציגי האויב בערוצים השונים של התקשורת הישראלית, כולל ה"ממלכתית", היא תמוהה, בלשון המעטה. האם יעלה על הדעת שאולפני ה־BBC היו מארחים ומראיינים גורמים בממשלתה של גרמניה הנאצית ומאפשרים להם לפנות לאזרחי בריטניה מעל לראשה של הממשלה בלונדון ולאיים עליהם ב"אינתיפאדה"?!

בהקשר זה לא מיותר להזכיר גם פן אחר בהתנהגותו של עדר התקשורת: האכזבה מכך שסרטים אנטי־ישראליים לא זכו בפרס האוסקר. התקשורת הישראלית אמנם מתיימרת לייצג את דעת הקהל, אבל ראוי לפחות להטיל ספק בכך. יש להניח שרבים מאוד מאזרחי ישראל הרגישו הקלה כאשר נחסך מהם הפסטיבל התקשורתי סביב זכייתם של סרטים "ישראליים" בפרס".

עבור לתוכן העמוד