• מדיה לדוגמא

דמוגרפיה ודמגוגיה

דמוגרפיה ודמגוגיה (הגדל)

הניסיון של הפלסטינים לצפות את פני העתיד, בכל הנוגע ליחס המספרי בין ערבים ליהודים בישראל, מעיד בעיקר על חלומותיהם ורצונותיהם - ולא על נתונים מדויקים. תינוק נולד בגובה 40 סנטימטר, ובכל שנה בממוצע הוא גדל בכ-7 סנטימטר. אם ננסה לחזות לפי נתונים אלו את גובהו בגיל 80 נגיע ל-6 מטרים. זו בדיוק צורת החשיבה שמאפיינת את נביאי הזעם של הדמוגרפיה. בישעמדה השבת – על השד הדמוגרפי שעולה לאחרונה שוב לכותרות, ועל העובדות שמחזירות אותו לבקבוק.

הניסיון לצפות את פני העתיד בכל הנוגע לדמוגרפיה עולה על סדר היום הציבורי שוב ושוב כחלק מהוויכוח הפנים ישראלי על הסכסוך הישראלי-ערבי. בשנת 1987 פרסם העיתון הגדול במדינה כותרת ראשית שהתבססה על מחקרים דמוגרפיים ואמרה ש"בשנת 2000 ישראל לא יהודית". המציאות ככל הנראה לא קראה עיתון באותו יום. עד היום, בשנת 2013, ישנו עדיין רוב יהודי מוצק ממערב לירדן גם אם סופרים את ערביי הרשות הפלסטינית.

אז היכן הטעות? בזיהוי המגמות ללא התחשבות בגורמים שלא ניתנים לחיזוי. בתכנון מדיניות עתידית נדרש המדינאי להתחשב במספר גורמים. חלק מהגורמים הללו הם נתונים קבועים, כדוגמת הגיאוגרפיה ומשאבי הטבע, ואילו חלק מהגורמים הם דינאמיים, ועשויים להשתנות באופן דרסטי מסיבות שונות. אחד הגורמים הנזילים ביותר בהקשר זה הוא הגורם הדמוגרפי שמושפע באופן ישיר ממדיניות. לדוגמה, הדמוגרפים לא חזו את העלייה הגדולה מרוסיה בשנות ה-90 - מהלך ששינה את כל התחזיות הקודרות.

הנתונים שפרסמו לאחרונה על ידי הלמ"ס הפלסטיני על רוב ערבי בשנת 2020, וזכו לכותרות ראשיות מאיימות, הם דוגמה לדמגוגיה המתבססת על מאוויים ושאיפות יותר מאשר על נתונים. הדמוגרפים מתייחסים לנתונים הללו בתקווה לאומית ולמעשה מתעלמים מחלק מהעובדות. התקווה הגדולה שלהם מאיימת על החברה הישראלית שכן הפיכתם של היהודים למיעוט בטריטוריה שלהם עלולה לאיים על המפעל הציוני כולו, כפי שהצהיר מפורשות ד"ר חסן אבו ליבדה ראש הלמ"ס הפלסטיני הקודם, בקשר למפקד שערך בשנת 1997: "לדעתי, זה חשוב לא פחות מאשר האינתיפאדה. זאת האינתיפאדה האזרחית".

ובדיוק כך עלינו להתייחס למידע הזה. מדובר בניסיון נוסף להפחיד את החברה הישראלית תוך איום בצונאמי דמוגרפי, אחרי שהמהלכים הקודמים באו"ם לא צלחו.

בחינה של העובדות הדמוגרפיות הממשיות, מלמדת כי ההערכות הללו לוקות בהפרזה. מחקרים ביקורתיים שונים שעסקו בדיווחי הלמ"ס הפלסטיני קבעו כי הבעיה הדמוגרפית אינה כה חמורה כפי שמקובל לחשוב, וכי הרוב היהודי ממערב לירדן מוצק ויציב יותר מכפי שנראה.

לדוגמה: הלמ"ס הפלסטיני כולל בתוכו גם קבוצות אוכלוסייה שלא כדין, כ-200,000 תושבי מזרח ירושלים, הנחשבים לתושבי ישראל, ונכללים במפקד האוכלוסין הישראלי, כ-350,000 אזרחים פלסטינים השוהים בחו"ל באופן קבוע שעל פי הכללים המקובלים אין למנותם.

גם ההערכות המופרזות שלהם על גודל האוכלוסייה הפלסטינית מסתמכות על נתוני ריבוי והגירה לא מדויקים. מחקרים ישראלים ואמריקנים מציגים ירידה תלולה בשיעורי הריבוי הטבעי הפלסטיני מרמה של כשמונה לידות לאישה ערביה לשלוש לידות נקודה אחת, נתון המתקרב לשיעורי הריבוי היהודי שנמצא במגמת עליה ועומד על כשלוש לידות לאישה. גם ההגירה המתמדת משטחי יו"ש לחו"ל, מצטברת לכדי חצי מיליון נפשות במשך כ-40 שנה.

לעומת מגמת ההיחלשות הזו, מציגים דווקא הישראלים המתגוררים ביהודה ושומרון מגמה הפוכה לגמרי. רק בשבוע שעבר זכינו לקבל דוגמה לכך, כאשר שיעור בעלי זכות ההצבעה בממוצע הארצי עומד על 72% מהאוכלוסייה וביהודה ושומרון, לעומת זאת, הוא ניצב על 51% בלבד – כלומר, מספר הילדים מתחת לגיל 18 בקרב תושבי יהודה ושומרון היהודים גבוה בצורה משמעותית. גם אחוזי ההצבעה היו גבוהים בפער ניכר – כ-80% אחוזי הצבעה ביו"ש לעומת פחות מ-70% בממוצע הארצי. תושבי יהודה ושומרון היהודים מעורבים יותר בהליך הדמוקרטי, מספרם הולך וגדל והם עסוקים בהרחבת ופיתוח היישובים הקיימים.

אם כן, דווקא החלום הגדול של השמאל הישראלי ושל הפלסטינים על הקמתה של מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון הוא זה שעלול לגרום לבעיה דמוגרפית, עם התקבצותן של מאות אלפי נפשות נוספות מרחבי הפזורה הפלסטינית, אשר ישנו את המאזן הדמוגרפי. התוספת הדמוגרפית המסוכנת הזו, עשויה ליצור מצב של פיצוץ אוכלוסין ביהודה ושומרון, וזליגת אוכלוסין אל מעבר לקו הירוק תוך ערעור הרוב היהודי גם בגבולות 1948.

לסיכומו של דבר: מסתבר שהמפלצת המאיימת המכונה "הבעיה הדמוגרפית" היא לא כל כך חמורה כמו שנדמה, לא זו בלבד ש"הפתרון" המוצע – נסיגה משטחי יהודה ושומרון, לטובת שימור הרוב היהודי – לא יסייע כלל וכלל הוא פשוט רק יחריף את הבעיה באופן חמור ביותר.

עבור לתוכן העמוד