• מדיה לדוגמא

התשליך של נתניהו

התשליך של נתניהו (הגדל)

שלוש שנים ושלושה חודשים חלפו מאז נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו את נאומו באוניברסיטת בר אילן, בו הכריז מפורשות על נכונותו לתמוך בהקמת מדינה פלסטינית על שטחי יהודה ושומרון. בבוקר שלמחרת, הקדיש כל אחד מעיתוני ישראל לא פחות מ-11 עמודי דיווח ופרשנות, כשהמילה הדומיננטית הייתה, איך לא, "שלום". אך המציאות חזקה מכל נאום, ובשנה החולפת עיתונאים ומעצבי דעת קהל החלו להבין אותה: מדינה פלסטינית לא תקום, הפתרון לשלום נמצא במקום אחר. לרגל ראש השנה, קיבצנו לקט מדבריהם בתוספת קריאה חגיגית לראש הממשלה.

מפעל ההתנחלויות ביהודה ושומרון – בלתי הפיך. תשאלו את נחום ברנע מידיעות אחרונות.

"היעד של הממשלות", כתב ברנע בטור שפרסם לאחרונה, "היה למנוע הקמת מדינה ערבית בין הירדן לים. פרס וגלילי התחילו, בגין המשיך ושרון השלים". "היום", הוא קובע, "עם 300 אלף מתנחלים שחיים דרך קבע ביהודה ושומרון... אפשר לומר שהמטרה הושגה... אוסלו מתה. נאום בר אילן מת. כל העולם יודע".

את הטור כתב ברנע יממה לאחר סיור שערך באזור שומרון ובנימין, כאורח מיזם הסיורים "הגיע הזמן שנכיר" של מנהלת ההסברה במועצת יש"ע. ברנע, עיתונאי ותיק ועטור פרסים, אינו חשוד בהיותו איש ימין. גם את דבריו בטור הוא אינו מבטא כמובן בשמחה, כמי שחוכך בדעתו לארוז את מטלטליו ולהקים בית חדש בגב ההר. להיפך – זהו ייאוש, זוהי אכזבה. ברנע הגיע אל השטח, רק כמה קילומטרים מביתו שבירושלים, וגילה להפתעתו שמפעל ההתיישבות ביו"ש צמח כל כך יפה עד שרעיון הקמתה של מדינה פלסטינית אין לו היתכנות כלל.

כמה שעות לאחר פרסום הטור בידיעות אחרונות, הגיע הפרשן הבכיר לאולפני ערוץ 10. למראייניו, ירון לונדון ומוטי קירשנבאום, אמר כך: "המצב הקיים לא מאפשר הקמת מדינה נוספת כפי שנאם בזכותה נתניהו בתחילת כהונתו. המציאות השתנתה. אני מציע לכם לטייל שם (ירון לונדון: אני עושה את זה לפעמים) כדי לראות עד כמה".

מוטי קירשנבאום: "מה שאתה אומר שהמגמה הזו של ממשלת ישראל עם ההתנחלויות הצליחה".

ברנע: "יש כאן מציאות שהשתנתה. על פי מספרי מועצת ישע יש 360 אלף ישראלים שגרים היום מעבר לקו הירוק, לא בירושלים, זו אוכלוסייה גדולה מאוד עם פריפריה גדולה מאוד והשפעה פוליטית גדולה מאוד. יותר מזה, התקדים שנוצר בפיצויים שניתנו למפוני חבל עזה הוא כזה שיעלה לפי הערכה מסוימת מאות מיליארדים לשכן אותם מחדש. האם המדינה תעמוד בזה?"

ברנע אינו הראשון שמגלה סימני ייאוש, או התפכחות אם תרצו. קדמו לו עיתונאים ופרשנים, פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל, מרביתם "החליפו דיסק" לאחר שביקרו בשטח כאורחי מועצת יש"ע והבינו את מה שאי אפשר להבין אלא בעיניים: המצב בלתי הפיך.

לפני כחודשיים, בגיליון תשעה באב של עיתון "הארץ", פרסם יו"ר מרצ לשעבר יוסי שריד טור תחת הכותרת: "ט' באב: אולי בפעם הבאה נצליח", ובו הוא מודה, בכאב, ש"את הנעשה אין להשיב". העיתונאי רזי ברקאי אמר לפני כשנה בראיון: " אי אפשר שאיש שמאל כמוני לא יקרא את המציאות מחדש ויגיע לכמה תובנות חדשות. נורא קשה לי עם החברים שלי שאומרים תמיד עוד סנטימטר ועוד סנטימטר". אפילו איש השמאל הקיצוני, גדעון לוי מהארץ אמר בעקבות פינוי מגרון: "אני לא מתרגש מהדבר הזה כי זה קרב מאסף. הפסדנו מזמן... יש שם 400 אלף מתנחלים והכרסום הזה בשולי השוליים אין לו שום משמעות כי המפעל הזה עולה ונבנה. הרי גם במקום המגרון הזה יקומו לנו 2 מגרונים חדשים... אני לא רוצה לחרוץ דין ולהגיד 'הסיפור גמור' אבל הוא גמור".

בראש השנה נוהג עם ישראל להשליך את חטאיו ולקבל על עצמו דרך חדשה וטובה יותר. נמליץ, אם כן, גם לראש הממשלה לנער השבוע את כיסיו ולהשליך במצולות ים את רעיון העוועים של מדינת הטרור על אדמת הקודש של ארץ ישראל, ולאמץ תחת זאת פתרונות שיחזקו את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, לצד מציאת פתרון אמת יצירתי לשלום עם שכנינו הערבים.

עבור לתוכן העמוד