• מדיה לדוגמא

בלתי הפיך

נכון אז, והיום עוד יותר. קריקטורה שפרסם המאייר דוש ז"ל כמה ימים לאחר מלחמת ששת הימים (הגדל)

רעיון העוועים המכונה "שתי מדינות לשני עמים" ספג השבוע מהלומה נוoפת. הרוב בצד הפלסטיני לא מעוניין בו, משום שהוא כולל הכרה בקיומו של העם היהודי. אך כעת, עפ"י סקר "מדד השלום", גם רוב גדול בצד הישראלי דוחה אותו. 45 שנה לאחר שחרור יהודה ושומרון, ברור כעת גם למי שאינו דוגל ברעיון ארץ ישראל השלמה כי הקמת מדינה פלסטינית בשטחים המשוחררים איננה הפתרון לסכסוך. מפעל ההתיישבות הינו בלתי הפיך. הוא עובדה מוגמרת. לכן, על ממשלת ישראל וראשה לחפש דרכים יצירתיות לקיום שקט באזור, ולחדול מהטלת הגבלות על הבנייה היהודית. ויפה שעה אחת קודם.

שרי החוץ של האיחוד האירופי פרסמו השבוע הצהרה המביעה "דאגה עמוקה" מפריחת מפעל ההתיישבות הישראלי ביהודה ושומרון. "פתרון שתי המדינות חייב להישאר בר-קיימא. ההתפתחויות האחרונות בשטח מאיימות להפוך את הפתרון לבלתי אפשרי", מזהירים השרים המודאגים, וקוראים לישראל לסייע לאוכלוסייה הערבית לבנות ולפתח מיזמים כלכליים גם באזור C.

ובכן, הגיע הזמן שבאיחוד האירופי יפנימו את המספרים הבאים: מפעל ההתיישבות הפורח ביהודה ושומרון, כולל, נכון לשנת 2012, ארבע ערים, שש מועצות אזוריות, 13 מועצות מקומיות ו-120 יישובים המאכלסים יחד 360 אלף ישראלים. זהו מפעל בלתי הפיך ועובדה מוגמרת.

באשר לדרישה להתיר לערבים לבנות בשטחי C, ראוי להזכיר שבהתאם להסכמי אוסלו, להם ערב האיחוד האירופי, 98 אחוז מערביי יו״ש מנהלים שגרה אוטונומית באזורי A ו-B, כולל בתחום הבניה. לישראל הזכות והחובה לבנות עבור אזרחיה בשטחי C, בהם יש רוב יהודי מוחץ.

אך גם באופן עקרוני, האמירה מצד שרי האיחוד לפיה "פתרון שתי המדינות חייב להישאר בר-קיימא" מופרכת מיסודה, והשבוע הדבר קיבל אחיזה רצינית במציאות.

סקר מעודכן של "מדד השלום" ביוזמת המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת ת"א, שעוקב מזה למעלה משנתיים אחר מגמות מדיניות בקרב אזרחי ישראל, העלה כי רוב הציבור הישראלי מבין שאין סיכוי ריאלי לסיים את הסכסוך בין ישראל לפלסטינים על פי נוסחת 'שתי מדינות לשני עמים'.

על פי הממצאים, 58% מהיהודים ו61% מהערבים אזרחי ישראל סבורים שאין כיום אפשרות לסיים את הסכסוך בדרך זו.

מלבד זאת, מראה הסקר כי השלום כבר אינו נמצא בראש מעייניהם של הנשאלים.

כאשר נשאלו הנסקרים מה לדעתם הדבר החשוב ביותר לעשות כעת. נמצא כי במקום הראשון ניצב יעד צמצום הפערים החברתיים-כלכליים (41%), אחריו יצירת פתרונות דיור במחיר נוח (16%), ואילו השגת הסכם שלום עם הפלסטינים (15%) ניצבת במקום השלישי בפער עצום מהנושא העיקרי.

ממצאים אלו מצטרפים לקולות ההולכים ונשמעים גם בקרב ערביי יו"ש, המביעים ייאוש מרעיון שתי המדינות ושאיפה לכונן באזור מציאות פוליטית שונה. כפי שהתבטא אך לאחרונה אחמד קריע (אבו-עלא) ראש ממשלת הרשות הפלסטינית לשעבר: "עברו 10 שנים מאז שאימצה הקהילה הבין-לאומית את המונח שתי מדינות לשני עמים. תוכנית זאת שלא ראתה אור כלל איבדה את חיוניותה ודעכה בהדרגה. יש לחשוב ברצינות על סגירת פתרון שתי המדינות ופתיחת דף חדש"

באמירות אלו אין כדי להפתיע. בסקר שערך מכרז המחקר The Israel Project השיבו 68% מהנשאלים כי פתרון שתי המדינות נתפס בעיניהם רק כשלב ביניים, בדרך לכינונה של מדינה אחת מהירדן לים. זאת, בהתאם לממצא לפיו 91% מהנשאלים סבורים כי אין לישראל זכות קיום בתור בית לאומי יהודי. ומכיוון שעבור הפלסטינים שתי המדינות אינן יעד נכסף, אלא שלב טקטי בלבד, הרי שהם זונחים אותו בנקל.

מתברר כי המתווה המדיני לאורו צעדו משלחות המשא ומתן בגיבוי הקוורטט במשך העשור האחרון כשל, וכי הציבור משני הצדדים שואף לבחון חלופות אחרות. ההתעקשות על רעיונות מדיניים שאבד עליהם הכלח הפכה באופן אבסורדי למכשול בפני השלום, ולגורם מרכזי המונע את יצירתו של הסדר אזורי.

עבור לתוכן העמוד