• מדיה לדוגמא

טיפשות פה

הגדל

ענת קם תשב בכלא כמה שנים טובות, בגין החזקת ומסירת אלפי מסמכים סודיים שגנבה מצה"ל בעת שירותה הצבאי, וטוב שכך, אך מעשיה מחווירים לעומת ישראלים רבים, שמרשים לעצמם לפגוע יום יום בחוסנה הביטחוני של מדינת ישראל כאשר הם מנהלים מעל דפי העיתונים, גלי האתר ומרקעי הטלוויזיה והמחשב דיונים מלומדים על ענייניה הרגישים ביותר של המדינה. בדור שבו כל אחד יכול לחוות דעה בכל נושא באמצעות הפייסבוק, הטוויטר ומה לא, הגיע הזמן להציב קו אדום: יש נושאים שבהם הפרת השתיקה מסכנת חיי אדם. די לפטפטת הביטחונית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר השבוע ארבע וחצי שנות מאסר על ענת קם, שהורשעה במסירת מידע סודי ובהחזקת ידיעה סודית. משפטנים רבים חוו דעתם כי ניתן היה להשית על קם עונש מאסר ארוך הרבה יותר, אך העובדה כי הוטל עונש משמעותי ומרתיע, הגם שאינו מקסימלי, ודאי עושה את שלה. אכן ראוי להן, לסוגיות משפטיות, הנוגעות לביטחון המדינה, שיידונו ברצינות הראויה ומתוך כוונה לשמור עד כמה שניתן על חוסנה של מדינת ישראל מפני מעשים שיש בהם ניחוח בוגדני והרסני. כל נערה הרפתקנית שהיצר שלה (או עיתונאי שהיא מכירה) יעוררו בה חשק להדליף איזה מסמך, או אלפיים, לכלי התקשורת – תחשוב היטב לפני שתסכן עצמה בעבירה שעונשה מאסר בן כמה שנים בבית הסוהר.

והנה, בימים האחרונים מתעוררת לה מגמה הזויה ומוזרה שפרשת קם מחווירה לעומתה: פטפטת אינסופית מצד עיתונאים, פרשנים, בכירים לשעבר במערכת הביטחון וגורמים פוליטיים על נושאים רגישים ביותר שהשתיקה יפה להם. פטפוטים אלה, יש בהם כדי לסכן באופן ממשי את ביטחון המדינה, הרבה מעבר למה שסיכנה קם. האם למען התהילה, הכבוד והפרסום של אותם אישים יתאפשר לקבוצת מפרי סוד רעשנית זו לפגוע במהלכים שאמורים להישאר נעולים וחתומים מאחורי דלתות המשרדים המאובטחים ביותר בארצנו?

יש שטחים שאין הוויכוח הפומבי יפה להם, ואלו הם השטחים הרגישים ביותר לגבי קיומה של אומה מוקפת אויבים. חלק מהפטפטנים, יש להניח, רוצים באופן עקרוני בטובת המדינה, אך כושלים בלשונם. אך יש מהם שפועלים באופן אקטיבי ומודע במטרה לחבל ולסכל ממש את יכולת ההכרעה של הדרג הנבחר בישראל.

חובה על כל הצדדים המעורבים והמתווכים – משרד הביטחון, הצנזורה הצבאית וכלי התקשורת לעמוד בצד הנכון של המתרס ולעקור את החיזיון המביש של הפולמוס הציבורי בעניינים שאינם מיועדים לפרסום. האחריות הממלכתית מחייבת את כולנו לנצור את לשוננו ולתת לקברניטים בהם בחרנו בהצבעה דמוקרטית לנהל את ביטחון המדינה בסודיות וביסודיות.

נחתום בתהייתו המהדהדת של העיתונאי בועז ביסמוט מ"ישראל היום":

"האם ייתכן כי רוח התקופה השתלטה גם על התקשורת שלנו סביב נושאי הביטחון? נכון, אלה ימים שאנו מתבקשים לבחור בהם באמצעות מכשיר הסלולר שלנו את השף הטוב ביותר, הדוגמן החתיך ביותר ואשת החברה המושקעת ביותר. ואולי צריך מעתה גם לשאול את חיים מאשקלון, דוד מקריית שמונה ורן מצהלה מה הם חושבים על רעיון התקיפה באיראן, מתי לתקוף ואולי גם מאיזה כיוון צריכים המטוסים לבוא?"

עבור לתוכן העמוד