• מדיה לדוגמא

הזמני הוא הקבוע

הגדל

הדיבורים על הקפאה "זמנית" כביכול של הבניה ביהודה ושומרון אינם אלא כסות לקביעת מדיניות הקפאה מוחלטת של כל הבנייה ברחבי יש"ע ובשכונות בירושלים. לכל הצדדים הרי ברור שאחרי הקפאת בנייה של שלושה חודשים לא תתחיל כאן תנופת בנייה. להפך, אם ישראל תיזום במו ידיה הקפאה למשך שלושה חודשים, היא 'תסנדל' את עצמה מדינית בצורה קשה, המצב הזה יישאר על כנו גם הרבה לאחר מכן, וכל ניסיון לבנות משהו ייתקל בגינויים מכל עבר.  במדינת ישראל, הרי, ה"זמני" הוא הכי קבוע שיש.

 

ממשלת ישראל ניצבת בימים אלו בפני ממשל נחוש וברוטלי הדוחה כל ניסיון או הצעת פשרה בסוגיית המשך הבנייה ביש"ע, המשך הבנייה אותו התחייבה ממשלת ישראל לבוחר הישראלי. בירושלים מתחילים להבין שסוגיית הקפאת הבנייה היא רק תירוץ, ושמדינת ישראל ניצבת היום מול ניסיון בוטה וקשה להתערב בדמוקרטיה שלה תוך פגיעה בריבונותה וניסיונות לערער את יציבותו של הממשלה הישראלית שנבחרה. אם נשיא ארה"ב מתיימר לתת הוראות לראש הממשלה הישראלי, ולקבוע עבורה את מדיניות הבנייה ביישובים ואת עמדתה באשר להקמת מדינת טרור פלשתינית, מדוע שנשיא צרפת לא ידרוש ממנו גם להחליף את שר החוץ שלו שלא כל כך מוצא חן בעיניו?

מה שדרוש עכשיו זו נחישות ישראלית וזקיפות קומה. מול עקשנות ונחישות דרושה עמידה על עקרונות, גאווה לאומית, ושמירה בלתי מתפשרת על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ובכללם – ריבונותה ושמירה על יציבותה השלטונית. גם אנחנו יודעים להיות "עם קשה עורף", ולפעמים, כשצריך, זו ברכה.

כלי התקשורת מדווחים על הצעות כאלו ואחרות כגון בניה לגובה במקום לרוחב או הקפאה זמנית, אבל אלו נסיונות טקטיים לנסות ולהגיע לפשרה עם היושבים בבית הלבן. 

גם אם הצעות אלו הן טקטיות, הגיע הזמן שבנושאים החיוניים ביותר לקיומנו ולמהותנו כמדינה ריבונית, נפסיק להתעסק בהתחכמויות טקטיות ונגיד את האמת שלנו. תחילה באה ההסכמה הטקטית למדינה פלסטינית מתוך תקווה שהצד השני ידחה אותה; עכשיו דיבורים על הקפאה זמנית מתוך תקווה שבעתיד אובמה יהיה עסוק עם צפון קוריאה או משהו אחר. עד שלא נאמר בגלוי שבמדינת ישראל  נבחרה ממשלה שמאמינה שמדינה פלשתינאית היא סכנה קיומית ושיש לנו זכות להתיישב בארץ ישראל - נמשיך ללכת מדחי אל דחי עד לחלוקת ירושלים, "מסיבות טקטיות" כמובן.

ההבנות בין ממשלת ישראל לממשל האמריקאי בנושא המשך הבנייה ביהודה ושומרון הם סוד גלוי וההכחשה של מזכירת המדינה הילארי קלינטון בנושא הזה היא מביכה, אבל ישנו הסכם הרבה יותר חשוב: ההסכם בין ממשלת ישראל, שנבחרה בזכות המצע של חידוש ההתיישבות ביהודה ושומרון, לבין בוחריה.

בימים אלו נקבעים כללי המשחק בין הממשל בוושינגטון לבין ממשלת ישראל. אחרי שנתניהו נענה ללחצי האמריקנים בנושא ההצהרה בזכות מדינה פלשתינית, אם הוא לא יעמוד איתן גם בנושא הזה של הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון ובשכונות ירושלים, אזי יווצר דפוס פעולה שעלול להביא אותנו לקבלת כל תכתיב אמריקאי עד לחלוקת ירושלים. הדיבורים על הקפאה "זמנית" אין להם מקום . במדינת ישראל, הרי, ה"זמני" הוא הכי קבוע שיש. תשאלו את מגורשי גוש קטיף שיציינו בעוד מספר שבועות ארבע שנים לעקירתם מביתם. גם הם עדיין במגורים "זמניים". מדובר בכסות לקביעת מדיניות הקפאה מוחלטת של כל הבנייה ברחבי יש"ע ובשכונות בירושלים. לכל הצדדים הרי ברור שאחרי הקפאת בנייה של שלושה חודשים לא תתחיל כאן תנופת בנייה. להפך, אם ישראל תיזום במו ידיה הקפאה למשך שלושה חודשים, היא 'תסנדל' את עצמה מדינית בצורה קשה, המצב הזה יישאר על כנו גם הרבה לאחר מכן, וכל ניסיון לבנות משהו ייתקל בגינויים מכל עבר.  

על הממשלה לעמוד בדיבורה ובהצהרותיה ולהתחיל לבנות ביהודה ושומרון. אסור שנקלע למציאות שבה ראש הממשלה ושרים בכירים בישראל מדברים ומצהירים על הזכות והצורך בבנייה ובהתפתחות טבעית של היישובים ביש"ע, ומנגד בפועל בשטח נמשכת מדיניות הקפאת בנייה מוחלטת. מציאות כזו עלולה להביא לפגיעה בנחישות עמדתה של מדינת ישראל וביכולתה לפעול על פי התחייבות המנהיגים לבוחריהם ועל פי ההכרעה הדמוקרטית של רבבות הישראלים שנתנו קולם למען חידוש הפיתוח והבניה במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.

עבור לתוכן העמוד