• מדיה לדוגמא

להיות שליח

הגדל

הפיגוע בבית חב"ד בהודו הסיט את אור הזרקורים בדעת הקהל הישראלית ובתקשורת לעבר פעילותה של תנועת חב"ד, שביום יום נראית אולי כמובן מאליו.

אלפי שליחים יוצאים לכל רחבי העולם ובמסירות נפש עצומה, פועלים להקמת נקודה יהודית בכל מקום על רחבי הגלובוס שבו מהלכים יהודים – זאת כדי לסייע להם ולאפשר להם להמשיך לקיים אורח חיים יהודי גם בגלות - באווירה ואירוח, בתפילות, באוכל כשר. אין זה סוד שישראלים רבים מגלים מחדש את יהדותם דווקא בחו"ל. מחוץ לגבולות המדינה לפתע החומות משתברות, פתאום, בנכר, יש געגוע הביתה, למנהגים, למסורת, ליהדות. בתי חב"ד הפזורים ברחבי העולם נמצאים שם למען אותם ישראלים. בדיחה מפורסמת גורסת שבכל חור בעולם ניתן למצוא 2 דברים: קוקה קולה ובית חב"ד. השליחים נוסעים לכל רחבי העולם, קובעים שם את מקום מושבם, ומקימים בעמל ובכוחות עצמם את בית חב"ד במקום.

גם מי שלא קשור לחב"ד יכול ללמוד מהם על מהותה פנימית של שליחות. השליחות בחב"ד איננה מוגבלת בזמן. נוסעים עד להודעה חדשה, ומוסרים את הנפש למען המשימה. על כל אחד מאיתנו ליטול על עצמו מעט מן "השליחות", להרגיש בכל מקום שבו אדם נמצא כי הוא שליח – של רעיון, של דרך, של עם.

אדם יכול להיות בשליחות בהתיישבות, במפעלי החסד השונים, בתנועות הנוער, בצה"ל, בחינוך, בלימוד תורה. המחבלים הארורים פגעו בבית חב"ד לא משום שהוא היה בית פרטי שבו התגוררו יהודים, אלא משום שהוא היה סמל לגאווה יהודית, לשליחות אמיצה,  למקום המייצג את עם ישראל ואת מדינת ישראל באמצעות המטיילים הישראלים הרבים שפקדו את המקום. להיות שליח משמעותו להיות כל כולך מסור למען המשימה. חז"ל אומרים ש"שלוחו של אדם כמותו". על כן אם נרצה, במפעל ההתיישבות, להתחבר לעם ישראל באמת – עלינו לחוש באמת ובתמים כשליחים של עם ישראל. שאנו נמצאים ביישובים ובמאחזים במסירות נפש לא למען עצמנו,אלא למען המשימה, למען עם ישראל, כשלוחיו.

חב"ד קשורה בקשרים עבותים להתיישבות ביש"ע. עוד מימי הרבנית מנוחה רחל, בתו של האדמור האמצעי ונכדתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן בעל התניא, שעלתה לארץ בעצת גיסה,האדמו"ר ה"צמח צדק", והתיישבה בחברון והקימה בה קהילה חב"דית.  סיפורי מופתים רבים סופרו על הרבנית מנוחה רחל סלונים, "הסבתא של חברון" כפי שכינו אותה, שבמקרים רבים הצילה את הקהילה היהודית בחברון מפרעות הערבים. הרבנית נקברה בבית העלמין העתיק של חב"ד בחברון. לימים, כשפרצה מלחמת טרור אוסלו בראש השנה תש"ס, ובתי היישוב היהודי עמדו תחת אש מחבלים וצלפים מידי יום ביומו, חיפש צה"ל מקום מתאים לתצפית ושליטה על מקורות האש: ואז התברר, כי חלקת הרבנית שולטת על כל העיר, והיא אפשרה לצה"ל להגן על היישוב היהודי. חסידות חב"ד היתה מהנדבכים החשובים בבניין הארץ במקומות רבים ובהם ירושלים וצפת – גם בזמנים קשים, למול צרות, גזירות, מחלות, איומים מצד השלטון ותקופות מחסור.

חסידות חב"ד מלווה את ההתיישבות במקומות רבים, תומכת בה ואף נאבקת למענה. הרבי מליובאוויטש הביע עמדה עקרונית פעם אחר פעם שהתנגדה בצורה חריפה לנסיגות. לא פעם בתקופות מאבק נגד עקירות יישובים, כמו גם בתקופת המאבק נגד הגירוש מחבל קטיף היה ניתן לראות בין המפגינים והפעילים רבים הנמנים על תנועת חב"ד.

גם בשעות הקשות של הרב נחמן הולצברג, אביו של הרב גבי הולצברג הי"ד, מנהל בית חב"ד בהודו, כשגופות בנו וכלתו נמצאות בדרכם לישראל, הוא דאג למען שלמות העם ולמען ההתיישבות, ופנה במכתב בבקשה אישית לראש הממשלה שלא לפעול לפינויו של בית השלום בחברון – "פעולה שתביא לקיטוב ופירוד בעם מה שיפגע באבל של כל עם ישראל על האסון הגדול" - כדבריו. 

אין חובה להרחיק את מומביי כדי להיות שליח, אך מוטל עלינו להתבונן בשליחים שם שמסרו את נפשם – פשוטו כמשמעו - ולקחת מהם דוגמא על העומק בהבנת ה"שליחות", ועל מידת "בכל מאודך ובכל נפשך" למען עם ישראל.

עבור לתוכן העמוד