• מדיה לדוגמא

לא בכל מחיר

עם הבאתם של החיילים החטופים אהוד גולדווסר ואלדד רגב לקבר ישראל, הסתיים לו פרק מלחמת לבנון השנייה, אך גם נפתח פתח לדיון אמיתי וכואב בסוגיית השבויים. אין חולק כי למדינת ישראל יש חובה להשיב את חייליה הביתה. אך יחד עם זאת פדיון שבויים אסור לו שיהיה בכל מחיר. האם מותר לנו, מוסרית, לשלם מחיר גבוה "מכפי דמיהן" של החטופים, לשחרר לחופשי מאות מרצחים ובכך אולי להתיר את דמיהם של ישראלים נוספים?  

בשבוע שעבר מדינה שלמה הרכינה ראשה, לאחר היוודע גורלם של החיילים החטופים אודי גולדווסר ואלדד רגב הי"ד, ולאחר שליוונו אותם למנוחת עולמים ברגביה של ארץ ישראל. ימים לא פשוטים. עם הבאתם לקבר ישראל הסתיימה מלחמת לבנון השנייה, שאחת ממטרותיה, כפי שהגדיר זאת אז ראש הממשלה, היתה להחזיר את החטופים הביתה. עם חזרת ארונותיהם של השניים ארצה נסגר פרק, אך זה אולי גם הזמן לפתוח דיון ומחשבה בסוגייה זו, סוגיית השבויים והחטופים. אין חולק כי למדינת ישראל יש חובה להשיב את חייליה הביתה. זאת חובה מוסרית ויהודית ראשונה במעלה כלפי החייל שיצא לשדה הקרב ונפל בידי האויב, כלפי משפחתו וכלפי כל הלוחמים בהווה ובעתיד, שיודעים שיש מי שיעשה הכל כדי להחזירם הביתה אם יפלו בשבי. הערבות ההדדית, המחויבות לדאגה לכל חייל וחייל, היא אבן יסוד ביכולתו של הצבא לשלוח את חייליו למשימות המלחמה ואף להסתכן עד כדי נכונות להקרבה של חייהם, במטה להילחם ולנצח. אך יחד עם זאת אנו חייבים לדעת – פדיון שבויים לא בכל מחיר.

רבי מאיר בן ברוך, "המהר"ם מרוטנבורג", מגדלי הראשונים ומאחרוני בעלתי התוספות, נשבה בערוב ימיו בידי הגויים בגרמניה בעקבות הלשנה כי תכנן לעלות לארץ ישראל. הקיסר הגרמני, שהכיר כנראה את אופי הקהילה היהודית, תבע סכום אגדי בתמורה לשחרורו. המהר"ם הורה מיידית לחסידיו ולקהילתו שלא לשלם את הכסף, בהסתמכו על הכלל ההלכתי ש"אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן" (משנה גיטין, דף מ"ה ע"א). המהר"ם חשש מתקדים שיהפוך את שביית היהודים לעסק כלכלי משתלם ויעודד את סחטנות השלטונות. הוא נמק בכלא עד סוף ימיו, שבע שנים לאחר מאסרו. בתשובותיו הזכיר לעיתים את תנאי חייו הקשים וחתן "יושב חושך וצלמוות" ו"העני הנשכח מכל טוב, אסקופה הנדרסת".

הרב הצנום שבילה כל ימיו בעולמה של תורה, התברר כאדם קשוח בכל מה שקשור למשא ומתן. האינטרסים הלאומיים, לוחש לנו המהר"ם שמונה-אמות שנה אחרי המעשה הגבוה ההוא, נושאים לעיתים מחירים אישיים בלתי נסבלים.

העסקאות הנרקמות היום עם ארגוני הטרור לשחרור גלעד שליט, לקבלת מידע על גורלו של הנווט רון ארד, ומה עלה בגורלם של החיילים הנעדרים זכריה באומל, יקותיאל כץ, צבי פלדמן, גיא חבר ומג'די חלבי,  חייבות לשמור על העיקרון של הצלת חיים, פדיון שבויים תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים הכלליים שאם לא כך הם עלולות להיות מכה קשה לביטחון הלאומי שלנו ולכוח ההרתעה. וחמור מכך, עלולות להביא את ארגוני הטרור לתובנה 'חטוף והרוג כי כך ננצח'. אם בסופו של תהליך האויב יבין שרק ע"י חטיפות חיילים ואזרחים הוא יצליח להשיג הישגים מדיניים, צבאיים או שחרורי מחבלים הדרך סלולה לחטיפות נוספות , ונמצאנו אנו במקום לשחרר חטופים מעודדים את החטיפה הבאה חלילה.

בשנת 1985 שחרה ישראל במסגרת "עסקת ג'יבריל" 1150 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל בתמורה לחזרתם של שלושת חיילי צה"ל שנשבו בלבנון בידי ארגון הטרור של אחמד ג'יבריל. בין המחבלים המשוחררים נמנו קוזו אוקמוטו, ממבצעי הטבח בנתב"ג, והשייח' אחמד יאסין שר"י (בפעם הראשונה), מגדולי מנהיגי החמאס. ישראל שחררה לחופשי מאות חיות אדם- חלקם הגדול עם דם על הידיים ובהם רבים שנשפטו למאסרי עולם על רצח יהודים – והקימה במו ידיה את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה, ממנה ספגה מדינת ישראל אבדות רבות.

בדרך הקשה למדנו, שכל שחרור סיטונאי של מחבלים מצדנו נתפס כאקט של חולשה והגביר את תאוות החטיפות והרצח. בכל שחרור מחבלים יצרנו במו ידינו תשתית של טרוריסטים חופשיים, שיצאו מהכלא הישראלי מלאי תחושות נקם בישראל ולאחר שקיבלו בכלא מידע חינם והשתלמות יומיומית בנושאי טרור, הרג והכנת חומרי חבלה. בדרך הקשה למדנו, כי רבים מהמחבלים ששוחררו בעסקאות השונות חזרו לעסוק בטרור באופן מיידי, הרגו וחטפו בעוצמה ובהתלהבות שלא הכרנו. 180 ישראלים נרצחו מאז שנת 2000 בידי מחבלים ששוחררו בעסקאות קודמות.

כל לוחם יוצא לשדה הקרב בהכירו את מחיר המלחמה, שעלול חלילה להיות המחיר הגבוה והקשה ביותר- חייו. גם לנפילתו בשבי עלול להיות מחיר. המדינה ששלחה אותו צריכה לבחון היטב על כף המאזניים את המחיר ואת התמורה. האם מותר לנו, מוסרית, לשלם מחיר גבוה "מכפי דמיהן" של החטופים, לשחרר לחופשי מאות מרצחים ובכך אולי להתיר את דמיהם של ישראלים נוספים?

במסגרת חובתנו העליונה להשבת הבנים הביתה עלינו לדעת שגם ברמה הפרקטית הלהיטות במשא ומתן רק מרחיקה מאיתנו את חזרתם, כפי שאמר גם לאחרונה אביו של גלעד, נועם שליט. אם תתרפס ישראל ותצהיר על נכונותה לשחרר מחבלים, יעלה המחיר עוד ועוד ואולי גם התמורה תרד. כדי להביא את גלעד הביתה חייבת ישראל לנהוג בחכמה נחישות ומתינות. עיקר המאמץ שצריך לעשות בשביל להשיב את הבנים הביתה הוא גביית תשלום בלתי נסבל מהאויב, לחץ מלחמתי בלתי פוסק ופגיעה יום יומית במפקדי ומנהיגי הטרור ובאינטרסים של הסביבה התומכת בהם. רק אלו יביאו להפסקת החטיפות ויפתחו את הפתח להשבת הבנים במהרה.

עבור לתוכן העמוד