• מדיה לדוגמא

בין ערכים לשלטון

הגדל

בשבועות האחרונים מלאים העיתונים בפרטים על חקירות של אישי ציבור, ובראשם ראש הממשלה אהוד אולמרט, וחלק משרי הממשלה.

בזה אחר זה פוסע מצעד הנחקרים לעבר משרדי יאח"ה, ושוב התמונות המוכרות, הצלמים שממתינים לנחקרים ביציאתם מהחקירה או לחוקרים המגיעים למעון ראש הממשלה, ואחריהן ההתנצחויות בין הפרקליטות לבין עורכי הדין ויועצי התקשורת.

לכאורה זה נראה תמוה. האם באמת כל איש ציבור הוא מושחת? האם לא יכולים להיות מנהיגים שלא דבק בהם רבב? האם כל מי שמגיע לעמדת מפתח בשלטון מכפיף עצמו למשוואה ולחיבור הבעייתי בין הון לשלטון?

אם נצטרך להחליט על סמך המנהיגות הנוכחית המובילה את מדינת ישראל, נראה שהמצב לא מעודד. שרי ממשלה, חברי כנסת, ראש ממשלה, עוזריו, ובכירים נוספים, עסוקים בחקירות, ושמם נקשר בחשדות כבדים ופליליים. וכאשר המנהיגות נמצאת בתחתית המדרגה, ונחקרת כאחרון הפושעים, יש בכך פגיעה קשה בציבוריות הישראלית, בחוסנה של מדינת ישראל כלפי אומות העולם המזהים כי ראש ממשלה הנמצא בחקירה, איבד את אמון הציבור וממשיך לאחוז בכיסאו. לכולם ברור כי זה מנהיג חסר שיניים, שאת מירב מרצו וכוחו משקיע בהישרדותו הפוליטית ולא בהנהגת מדינת ישראל.

אבל נראה שכשלון המנהיגות לא מתחיל בחקירות המשטרה, לעיתים הוא מסתיים שם, הוא מתחיל במקום אחר לגמרי, באובדן ערכים ובלבול. קו ישיר ורציף עובר בין מי שמנסה לקעקע את ערכי עם ישראל, מנסה לטשטש את הזהות היהודית, ואת הזיקה שלנו לארץ ישראל לבין מי שאח"כ גם לא מבדיל בין הקופה הציבורית לבין חשבון הבנק הפרטי שלו. מי שמזלזל בערך כמו "ערבות הדדית" או "עם ישראל" ומעדיף על פניהם את האינדיבידואל, את טובתו האישית שקודמת לכל, גם כאשר יהיה בשלטון תמיד יעדיף את הראייה הצרה, האינטרסנטית, על פני ראייה למרחוק, על פני השקפה רחבה על המציאות, על פני מתן משקל לטובתו של העם אותו הוא מנהיג.

לצערנו בשנים האחרונות "זכינו" למנהיגים כאלו. מנהיגים שכדי להציל את עצמם מפרשיות פליליות ומהליכה לכלא, נקטו בצעדים דרסטיים כדי להסיט מהם את הזרקורים כדוגמת גירוש מתיישבי גוש קטיף והחרבת יישוביהם. היה זה חבר הכנסת צבי הנדל שטבע את המשפט: "כגודל החקירה – גודל העקירה".

אנו ראויים למנהיגות טובה יותר. מנהיגות אחרת. כשעם ישראל יחזור לעצמו, ימצא שוב את הנקודה הפנימית המיוחדת שלו, יתחבר לערכיו, יעמוד על עקרונותיו, על דרכו, ולא ירצה להיות ככל העמים, או אז אנשים מהסוג שמאייש כיום את המשרות הבכירות בהנהגת המדינה, לא יוכלו להיבחר וממילא לא להוביל ולהנהיג. העם לא ייתן לזה לקרות. עד שזה יקרה יואיל אולמרט לפנות את כיסאו וללכת הביתה.

עבור לתוכן העמוד