• מדיה לדוגמא

להרים את המסך

הגדל

בימים אלו אהוד אולמרט עושה כל שביכולתו כדי להרגיע את המערכת הפוליטית. הוא מבטיח הבטחות כזב לש"ס בדבר השהיית המשא ומתן בסוגיית ירושלים, ובמקביל מעניק לה ולחברי הכנסת שלה הטבות שונות ומגוונות. יש מי שחושב שאולמרט הוא פוליטיקאי מוכשר המנסה לשמור על שלמות הקואליציה שלו. נכון, אבל יש שם גם כוונה נסתרת: אל תיגעו לו במשא ומתן. בשקט, בשושו, מתנהלים להם דיונים ומתקבלות הסכמות עקרוניות למהלכים מדיניים מרחיקי לכת שעלולים להיות בכייה לדורות. ובממשלה – שתיקה. ובקואליציה – שקט תעשייתי. חייבים לבוא בדרישה לראש הממשלה ושליחיו: הרימו את המסך. תספרו לעם ישראל מה מתבשל שם בחדרי חדרים. אז אולי כדאי שנדגיש את הגלוי והידוע:

אהוד אולמרט מנהל בימים אלו משא ומתן מואץ עם הפלשתינים במטרה לגבש טיוטת הסכם שעיקרו נסיגה לקווי 67, גירוש מעל 100,000 יהודים, חלוקת ירושלים, מסירת כל שטח ההר בשומרון וביהודה המהווה סכנה קיומית לביטחון ישראל ונטישת המקומות הקדושים. המו"מ מנוהל במספר אפיקים, חלקם גלויים וחלקם נסתרים, ומעורבים בו השרים ליבני ורמון וכן צוותים נוספים בהם גם האנשים אשר הובילו את אסון אוסלו.

חלקים מהמשא ומתן החשאי מתגלים מדי פעם בהדלפות ובפליטות פה. לעומת הצד הישראלי שמנסה לשמור על עמימות ולפזר ערפל, בעיקר כלפי חברי ש"ס, הערבים מודיעים  בראש חוצות מתנהל מו"מ רציני ומתקדם עד הסוף – בכל הסוגיות. הפליטים ומה שהם מכנים "זכות השיבה", הגבולות, וכמובן חלוקת ירושלים.

אולמרט מקבל גיבוי לפעילותו המדינית מנשיא ארה"ב ג'ורג' בוש. בוש יסיים את כהונתו בשלהי שנת 2008. הוא צפוי לבקר פעם נוספת עד אז בישראל ולעמוד מקרוב על התקדמות המשא ומתן בין הצדדים.

אולמרט לא מחכה לחברי הכנסת של ש"ס. הוא למד מקודמו, אריאל שרון. הכלבים יינבחו והשיירה תעבור. הצעקות והאיומים יעברו לידו, בכל מיני דילים פוליטיים הוא יצליח לתחזק את הקואליציה שלו עד מתי שהוא ירצה, ואז הוא זה שיחליט על מועד הבחירות. לא אלי ישי, ולא אהוד ברק. בתור התחלה הקפיא ראש הממשלה את כל פיתוח ההתיישבות והבניה בירושלים וביהודה ושומרון. תוכנית אולמרט היא לגבש טיוטת הסכם עד לסוף שנת 2008 ואז ליזום מהלך של הקדמת הבחירות כאשר אולמרט מוביל את סדר היום סביב תוכניתו המדינית, מגבש את השמאל ומוביל אותו לניצחון. כל מי שחשב שאולמרט לא ראוי להנהיג, כל מי שהתאכזב מכך שהמחאה הציבורית לא גרמה לראש הממשלה לקחת אחריות ולפחות התנחם בעובדה שזוהי כהונתו האחרונה של ראש ממשלה שנכשל במילוי תפקידו, עלול לקבל אותו שוב נישא על גבי מקסם שווא. גם אם לא ייבחר שנית, ותשובת הבוחר להצעה תהיה דחייה בפה מלא, כל משא-ומתן עדתידי ייפתח מנקודת ההתחלה של סיכומי אולמרט ואבו-מאזן.

סיעות הכנסת ובראשם סיעת ש"ס צריכים לדרוש מראש הממשלה לשים את הקלפים בצורה גלויה. להרים את המסך מעל שולחן המשא ומתן. לפזר את העמימות ואת הערפל כבר עכשיו ולהגיד את הדברים בצורה ברורה. חלוקת ירושלים, החזרת הפליטים, ועקירת מאה אלף ישראלים מבתיהם. בכל יום שזה לא מתקיים, מתקדם אולמרט לקראת הגשמת תוכניתו. והוא צועד לשם, על גביה של ש"ס שמהווה את גשר הזהב למהלך המסוכן.

יש הרוצים לחיות באשליות אבל בסרט הזה כבר היינו.  ניסיון עקירת היישובים בחבל עזה בצפון שומרון מוכיח שכאשר יתבררו פרטי המשא ומתן המדיני כבר עלול להיות מאוחר מדי. במציאות כזו פרישה של ש"ס בעקבות הצגת הטיוטה המדינית ובה חלוקת ירושלים תיצור את התוצאה ההפוכה ותשחק לידי אולמרט בגיבוש מחנה השמאל.

 

עבור לתוכן העמוד