שלוש שנים אחרי כל הנתונים

הגדל

שלוש שנים חלפו מאז הגירוש הנורא, מאז אותו קיץ שבו הוחרבו יישובים פורחים ללא כל סיבה. הציבור הישראלי, כך נדמה, התקשה להתמודד עם המראות ההם והדחיק את מגורשי גוש קטיף ומצוקתם והממשלה ברשלנותה המקוממת מזניחה את הטיפול בהם, אך הם חווים את תוצאות העקירה מדי יום ביומו.

בשבוע שעבר התקיים בכנסת יום מיוחד לציון שלוש שנים לגירוש. במהלך היום, בכינוס השדולה למען גוש קטיף, הציג הפרופ' יצחק כץ, מנהל מכון המחקר "מאגר מוחות" מחקר מקיף שנערך לראשונה בקרב המפונים, ובדק את מצבם הכלכלי, הנפשי, הבריאותי וכן את היחס שלהם למוסדות המדינה. מן הנתונים שהוגשו לכנסת עולה כי מספר המובטלים בקרב מפוני גוש קטיף גבוה פי שלושה מנתון הארצי,  55% ממגורשי גוש קטיף נזקקו לטיפול נפשי, 37% ממגורשי גוש קטיף מעידים על מצבם הכלכלי כגרוע וכ81% מהמגורשים שלוש שנים אחרי ההתנתקות עדיין גרים במגורים זמניים. לפניכם חלק ממצאי הסקר הקשה: 

·        81% ממגורשי גוש קטיף חיים במגורים זמניים.

 44% מהם מאמינים שיחלפו לפחות שנתיים נוספות עד שיעברו לבתי קבע מה שיאריך את שהותם באתרים הזמניים לחמש שנים לפחות.

      67% ממגורשי גוש קטיף אינם מרוצים מהמגורים הזמניים.

·        מספר המובטלים מהמתיישבים הוא פי 3 מהמוצע הארצי.

17% ממגורשי גוש קטיף מובטלים לעומת 6.3 בקרב שאר האוכלוסייה.

(מנתונים שהתפרסמו בסוף חודש מאי 2008 הסתיים הרבעון הראשון של 2008 בירידה נוספת והוא הנמוך ביותר בישראל מזה 13 שנה, מאז הרבעון השני של 1995).

יותר מ50% מהם עוסק במציאת עבודה, ויותר מ50% מהם אינם מאמינים שיוכלו למצוא עבודה ולהיכנס מחדש למעגל העבודה.

הסקטור שנפגע יותר מכל הוא הסקטור החקלאי כ31% מהמגורשים שעסקו בחקלאות בגוש קטיף שלוש שנים אחרי ההתנתקות עדיין מובטלים. 

·        37% ממגורשי גוש קטיף מתארים את מצבם הכלכלי גרוע או גרוע מאד.

15% ממגורשי גוש קטיף מעידים על כך שהם נזקקים לעזרה כלכלית ונתמכים על ידי בני משפחה או חברים.

69% ממגורשי גוש קטיף אינם מאמינים שכספי הפיצויים יספיקו לבניית בית קבע חדש, 24% מהם משתמשים בכספים שיועדו לבניית בית הקבע כדי להתקיים.

·        70% ממגורשי גוש קטיף מתארים כיום את מצב הכלכלי של משפחתם כגרוע יותר בהשוואה למצב הכלכלי לפני העקירה מגוש קטיף.

·        42% מאנשי גוש קטיף מעריכים כי הגירוש מגוש קטיף יצר אצל בני הנוער שבמשפחתם, שינוי בעמדותיהם ביחס לגיוס לצה"ל, מתוכם 65% מרגישים שהשינוי שנוצר הוא רצון לא להתגייס לצה"ל.

·        אצל 55% מעקורי גוש קטיף חלה הרעה במצבם הבריאותי מאז הגירוש.

מקרב המשיבים הסבורים שבמצבם הבריאותי חל שינוי לרעה, הרוב המוחלט (85%) מעריך כי השינוי לרעה במצב הבריאותי קשור לעקירה, כשליש מדווח על דיכאון, חרדה ופחד (37%) כשליש מדווח על מחלות פיסיות שונות (32%) ו-13% מדווחים על נדודי שינה.

·        55% מעקורי גוש קטיף נזקקו לטיפול נפשי או פסיכולוגי מאז העקירה.

·        אצל 29% חלו שינויים לרעה  ביחסים בין בני המשפחה הקרובה.

·        96% ממגורשי גוש קטיף מרגישים פגועים ומאוכזבים מיחסם של הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות כלפי מגורשי גוש קטיף.

·        90% ממתיישבי גוש קטיף מרגישים שאין עם מי לדבר ושצריך להמשיך ולהיאבק בכל הכוח על הזכויות ועל מימוש ההבטחות למתיישבים.

·        45% ממגורשי גוש קטיף מרגישים פסימיים לגבי העתיד שלהם ושל משפחתם

·        98% ממגורשי גוש קטיף מעניקים ציון נכשל או נכשל מאד לממשלת ישראל על הטיפול במתיישבים.

·        83% ממגורשי גוש קטיף מעניקים ציון נכשל או נכשל מאד למנהלת סל"ע על הטיפול במגורשים גוש קטיף 

·        80% ממגורשי גוש קטיף מעניקים ציון נכשל או נכשל מאד לחברי הכנסת על הטיפול במגורשים. 

·        73% ממגורשי גוש קטיף מעניקים ציון נכשל או נכשל מאד לפוליטיקאים ולמפלגות מהימין על הטיפול במגורשי גוש קטיף.

 

דו"ח ועד מתיישבי גוש קטיף – 3 שנים לעקירה

ועד מתיישבי גוש קטיף פירסם השבוע דו"ח נוסף על מצב המגורשים. שלוש שנים חלפו מאז ביצע תוכנית העקירה, יותר משנתיים בהם קרוב ל 9000 ישראלים, עקורי גוש קטיף, נאלצים להתמודד עם אוזלת ידה של הממשלה בכל תחומי החיים, ובנוסף לכך תוצאות הגירוש מכות יום אחר יום ולא נותנות לשכוח – קסאמים מדי יום בשדרות ובישובי עוטף עזה, והחמאסטן בעזה, המלמדים על כך שהכל היה לחינם. מהדו"ח עולה כי:

·        מתוך 1667 משפחות שהתגורר בגוש קטיף לפני הגירוש, מתגוררות יחדיו ב- 18 אתרים זמניים למעלה מ - 1400 משפחות, כ 85% מכלל משפחות העקורים, כשחלק לא מבוטל מן המשפחות הגרות כיום בנפרד מקהילתן מתכנן להצטרף בעתיד למסגרת הקהילתית במקום הקבע.

·        כיום הקהילות פזורות על פני כעשרים אתרים שונים – חלק גדול מהם אתרי קראוונים שיועדו בתחילה לשנתיים עד ארבע שנים ובמציאות מתברר כי הם ישמשו לתקופה של בין שש לשמונה שנים לפחות דבר היוצר בעיות קשות בתשתיות, בתעסוקה, בחוסר במבני ציבור ואפילו בקשיים מינימאליים של משפחה מרובת ילדים לארח את כל בניה לשבת משפחתית בבית ההורים.

·        מתוך עשרים וחמישה ישובי הקבע למגורשים התחילה בנית בתי מגורים רק בחמש נקודות בלבד. במרבית המקומות לא החלה אפילו עבודת תשתית. "מזרח לכיש", קובע הדו"ח, "שהוגדר כמשימה לאומית על-ידי ראש הממשלה, מדשדש זמן רב והטרקטור הראשון לא נראה באופק". הטענות הדמגוגיות לגבי אותן קהילות שסירבו להידבר עם מנהלת סל"ע קודם הגירוש מתמסמסות למול הנתונים – גם בפרוייקטים שסוכם לגביהם מראש, חודשים רבים לפני העקירה, טרם החלה עבודת תשתית – למרות שיש תב"ע מאושרת.

·        בפרק התעסוקה קובע הדו"ח כי קרוב לרבע מהמגורשים – 23% שהם 820 איש, עודם מובטלים. מתוך כלל המובטלים 505 נמצאים בתהליך של חיפוש עבודה, ו-317 מהמגורשים נמצאים בכוח העבודה הפוטנציאלי אבל נואשו ממציאת עבודה בשל גילם, מעל 50, או בשל הכשרתם המקצועית. בעלי העסקים העצמאיים שלא קיבלו דמי אבטלה ולא דמי הסתגלות נמצאים במצב הכלכלי קשה מאוד, ובעקבותיהם גם השכירים שתוקף קבלת דמי ההסתגלות והאבטלה נגמר. מתוך 180 עסקים לא חקלאיים שבו לעבודה כ – 80 עסקים בלבד, שרבים מהם עומדים לפני קריסה כלכלית בשל אוזלת יד של המדינה. בגלל אחוז האבטלה הגבוה משפחות רבות משתמשות בכספי הפיצויים לקיום היומיומי במקום לשמור אותו לבניית ביתם.

·        גם החקלאים נמצאים במציאות קשה. רק כשישים חקלאים (מתוך כארבע מאות משקים חקלאיים קיבלו אדמות. מתוכם, רק חלק קטן חזרו לפעול ברמת גידול של ממש. משרד החקלאות לא מסוגל לתת מענה לבעיות בתחום החקלאי, מרבית החקלאים המגורשים איבדו כבר מספר עונות חקלאיות, שהביא לאובדן שנות הכנסה, אובדן מוניטין ואובדן שווקים בארץ ובחו"ל. לא זאת אלא שחלק מהחקלאים, בשל גילם ומצבם הנפשי בעקבות הגירוש, אינו מסוגל לשוב לשוק העבודה ואינו זכאי לגמול פרישה או פנסיה כלשהי.

·        כל הנתונים האמורים מביאים להתמודדות עם לחצים נפשיים, לקשים כלכלים הנובעים מהאבטלה הכפויה מפירוק הקהילה ומאיבוד החברים והקושי לנהל חיי משפחה תקינים.

·        המציאות הזו משפיעה על כל תחומי החיים ומשפיעה בין השאר על מצבו של הנוער, על היציבות הלימודית, ועל חיי החברה שלהם. המציאות הכלכלית הקשה הביאה לכך שחלק מהמשפחות נאלצות לקבל סיוע מגופי הרווחה.  

בוועד המתיישבים ובמועצת יש"ע קוראים לממשלה להתעורר. כל הכלים מצד המתיישבים כבר מוכנים אבל מישהו מלמעלה מערים קשיים בירוקרטיים במקום ליצור מסלול עוקף כדי לפתור אותם עבור מי ששילמו בביתם ובמציאות חייהם את מחיר הגירוש הנורא.

 

עבור לתוכן העמוד